״וההלך ישוב וימלוך״

שיתפתי בפייסבוק ראיון עם אלוף יצחק בריק, שלפני כחודשיים חזה את הרוע שהתרחש בשבת האחרונה. לא הקשיבו לו. לא יודעת מה הפעם, מה מחר. איש לא יודע.

מבחינתי, צריך לקרות ׳נס׳, נס ממשי ממשי, כדי שמישהו ממקבלי ההחלטות יקשיבו לו. הם לא מסוגלים, הם לא בתודעה המתאימה. עדיין לא, הגם שאפשר שאיכשהו יקרה ׳ישועת השם כהרף עין׳ לגביהם (וסליחה מראש על ההכללה).

ובינתיים, זה כל אדם. כל אדם הוא בעל הזכות העצומה, הגדולה לאין-שיעור, לקחת את האחריות לתודעה שלה/שלו.

הטוב המתגלה כעת - הוא הטוב המצוי באדם מעצם מהותו. גם במקבלי ההחלטות, עד שיכירו בזה, שהטוב הזה קשור בשינוי תודעה, לפני שהוא יוצא החוצה לעולם בפעולה כזו או אחרת. הטוב הזה קשור באפשרות של האדם לברוא את תודעתו במו ידיו. זה הטוב. לפני שזה טוב שבא למגר רע, הוא טוב כזה. הוא טוב של תודעה פעילה. הוא טוב של אחריות ושל חקירה. זה הטוב החדש.

ומשם פועלים למול הרוע הצרוף.

ובכל זאת, בכל זאת, הקשבתי אתמול לראיון עמו, עם יצחק בריק, שמדבר לגבי כניסה לעזה - בלי עניינים רוחניים, בלי עניינים פסיכולוגיים מסובכים - אלא פשוט כפי שזה, מתוך זה שזה התחום שלו, זה פשוט התחום שלו, והוא יודע שם משהו (https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx... האלוף יצחק בריק).

כי לאנשים יש תחומים ואם הם מעוררים אמון, ואפשר בחשיבה ערה לגלות מי מעורר אמון ומי לא, אז שם צריך להקשיב. עדיין מפעילים שיקול דעת, אבל אדם שמעורר אצלי אמון בתחומו - זה שיקום האמון בין בני האדם.

הפעילות התודעתית הזו מקרבת אותנו לחשיבה עצמאית, והיא מחזקת אותנו, לא כי אנו מתעלמים מכאב אם אנו בוחרים בה, לא כי אני ׳מנתחת׳ פה דברים כך ׳סתם׳, אלא כי השאלות לגבי האמת, לגבי האמון - הם אלו שיתמכו בכל אחד ואחת מאיתנו כדי לתמוך מקרוב ומרחוק במי שצריך. משם זה מגיע, פעילות תודעתית עצמית שנותנת כוח כדי שנעזור למי שצריך כעת, ולא משנה איך נעזור, כל עזרה היא חיונית, גם בתפילה ומחשבה. זו האחריות האנושית והאישית שכל אדם יכול למצוא בתוך עצמו/ עצמה. וזה עובר דרך מפגש עם כאב. לא מדלגים עליו. כולנו מפורקים עכשיו, בצורה זו או אחרת. הטראומה לא חלפה, אנו בעיצומו של האירוע הקשה הזה. ממש בעיצומו.

האדם ברוא בצלם האל, וזה לא עניין דתי.

זה מזמן כבר לא עניין דתי.

מזמן לא.

האדם הוא ברוא שבורא דברים - והשאלה היא מה הוא בורא, כי אין מחלוקת שהוא בורא.

ומה שהוא בורא קשור לאחריות התודעתית הפעילה שלו, אי אפשר לבורא טוב מתוך מודעות ערה לאפשרות להרע, לאפשרות לפגוע, אפילו ברמת המחשבה הפנימית שלו בינו לבינו בלילה כשהוא הולך לישון. כן, אפילו ברמה הזו.

אדם בורא טוב הוא אדם שמוכן להיות שם בשביל מי שצריך, בהתאם ליכולותיו כמובן. זו פעילות של בריאת אהבה, ולא כקלישאה או מילים, זהו כוח ממשי שהוא פרי תודעת האדם בדם, יזע, דמעות, ומפגש עם חושך - פירות של תודעה אחראית ופעילה.

זה זמן לפעילות הזו.

כל אדם כיום הוא בבחינת ׳מטפל׳ (תרפיסט), מעצם היותו אדם.

האנושות השתנתה - זה כבר לא רק ׳סקטור׳ מסוים, ׳סקטור׳ המטפלים וכו׳. כן, זה קיים, כמובן, ויש התמחויות. אבל אדם לאדם היום הוא ׳מטפל׳ מעצם היותו אדם פעיל בתודעתו. כי פעילות תודעתית משמעה להיות אדם, ולראות מולי אדם.

אדם לאדם מטפל, מרפא, מקשיב, מכיל, מחבק, מאיר, מעיר (בטוב), מחזיק, מוחזק, נתמך, תומך.

אדם לאדם הוא אדם - אבל רק מי שבוחר בזה. גם אם זה לוקח עשרות שנים.

מי שלא - אנו רואים איך זה נראה ומה זה עושה, ואיזה רוע נולד כתוצאה מחוסר פעילות תודעתית שואלת, ערה, נחושה, בוראת טוב, מחוברת לכוח בורא בתוכה ומחוצה לה.

״לא כל הנוצץ יש לו זוהר

לא כל תועה דרך יאבד

גם בא בימים יש לו תואר

ושורש עמוק לא יושמד.

מרמץ תצא אש ותרב

מאופל האור יהלוך

גם להב נתוץ יהיה חרב

וההלך ישוב וימלוך״.

(שר הטבעות, אחוות הטבעת, מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין)