יום 21 לדצמבר היום, ולפי מעגל השנה היקומי של הבריאה שלנו, זהו היום הקצר בשנה (בחצי הכדור הצפוני), והלילה הארוך ביותר. זה קשור ליחסים בין אור וחושך - בכל התרבויות - ולכן נחגגים חגי האור בימים אלו (חג המולד, חנוכה, הדיוואלי ההודי ועוד).
זהו מידע יחסית ידוע, אבל אני תוהה איך להפוך אותו, בכל פעם מחדש, ממידע לידיעה פנימית, לאיזושהי מהות ׳מדברת׳ ו׳חיה׳.
כנראה שבכל פעם מחדש צריך לבחון זאת.. מה שהיה נכון ל-21 בדצמבר בשנה קודמת, לא יהיה נכון היום, וכך גם לגבי אור וחושך. וכך גם לגבי הכל, כי הכל נע ונע ונע..
׳חנוכה׳ מתפרש ביהדות כ״חנו (ב)כ״ה״, כלומר, ב-כ״ה של חודש כסלו; ראשי התיבות של ״כסלו״ קשורים לפסוק ״וירא ה׳ כי סר לראות״ - פסוק מספר שמות, פרק ג׳, פסוק ד׳ - כאשר האלוהות רואה את משה סר לראות מה קורה עם השיח הזה שבוער ולא נאכל, מה שנכיר אחר כך כמעמד הסנה הבוער באש (שהיום הזה, 21 בדצמבר, מיוחס לו גם מבחינת מחקר מדעי שנערך, ולפיו מיקום התופעה וזמנה הוא 21 לדצמבר בהר כרכום שבנגב).
אני חושבת על משה שעוצר לרגע את המעשה הרגיל שלו - רעיית צאן, וחונה מהם, כלומר נותן לעצמו לחנות מהם ו׳סר לראות׳ משהו אחר.
האחר הזה קשור בכל התופעה שאין להסבירה בתודעה רגילה - שיח שבוער ולא נאכל, או מנורה דולקת במשך 8 ימים (סימבול האינסוף) כשיש בפך השמן כמות רק ליום אחד.
אז אני חונה מתוך הרגליי ושואלת - מה התופעה האחרת שמתקיימת כרגע, מחוץ לתודעה הרגילה שלי, כשאני חונה.
בחוויה האישית שלי, ה״חנייה״ מפנה מקום, בכל פעם למשהו אחר, ובכתיבה של השורות האלו - היא מפנה מקום כדי לנסות לחוש לרגע את היחס המיוחד של היום הזה בין אור לחושך. להעביר את הידע אל המישור הפנימי. לשים לב לתמונה שעולה, כשהיום הוא קצר והלילה הוא ארוך בשל זויות הקרינה בין השמש וכדור הארץ, שזה הידע, מה זה אומר בתמונה הפנימית?
מה מואר ומה מוחשך - בתמונה שעולה?
ומה היחס, הפרופורציה, ביניהם?
תמונה אינה מילים. היא מהות ׳מדברת׳ בשפה אחרת משפת הדיבור של המילים.
זה נשמע מופשט ואין אלא לנסות ולעצום עיניים לרגע ולתת לשאלת האור והחושך היום - להדהד בפנים. לחנות, לחכות.
הזמנה להשתתף בהרצאה שאתן מחר, 22.12.24, בשעה 20:00 בערב, ללא עלות וב׳זום׳, בפרוייקט המבורך של מכללת ״כלים שלובים״. כל הפרטים כאן -
[אם הקישור לא נפתח - פרטים נוספים יש כאן]
ולכבוד דצמבר והאור הנולד - אסיים בשיר מקסים של אגי משעול -
コメント