הקיץ מתמשך ועימו התמשכות ימי המלחמה, בפנים ובחוץ, אירועים קשים, וחוויות של כמיהה לשקט, בצד עייפות ובליל של רגשות סותרים: תקווה, ייאוש, חוסר אונים ועוד. בתוך ההתמשכות הזו, בחום הלוהט והמכלה בתוך תודעות בני האדם המרצדות, שספק אם הן מחפשות אחר מרכז-פנימי של בדיקה-עצמית ושל נכונות לעצור ולבחון מחדש מה נכון - בתוך כל אלו התפרסם בחודש שעבר גיליון ״ירח״ של המגזין המקיף והעמוק ״אדם-עולם״.
הירח, מבחינת ידע-אדם, הוא המהות המהווה ״אכסנייה״ לעבר של האדם, לכוחות הנשענים על מה שהיה; הירח גם מסמל את המהות הנקבית שמהותה הסתכלות פנימה, הפניית המבט מן החוץ אל התוך, אל ״הרחם״ הקוסמית הגדולה, שם מתרחשים תהליכים מתמידים של התהוות.
את חלקי תרמתי לגיליון הנ״ל במאמר המבוסס על המדרש הידוע של חז״ל ״לכי ומעטי עצמך״ - המובא כמובן גם במאמר עצמו, ואת ההסתכלות וההבנה שלי לגבי מדרש זה - אשר מהווה לדעתי אחד מנדבכי-היסוד בהתפתחות האדם והאנושות.
מטבע הדברים, זהו מאמר בנושא מורכב למדי, אשר יצא לאור בעזרת העורכת הנהדרת של הגיליון, סימונה חנוך. כמובן קצרה היריעה במאמר אחד לדון בנושא כה עמוק.
אני מצרפת כאן את המאמר (גיליון מס׳ 91, יוני 2024), ומקווה שתמצאו בו עניין.
בברכה לחיבור עם כוחות הרוח המיטיבים,
יפעת.
ניתן לקראו גם בקישור הזה:
Comments