ללקט את העצמי

טור לכבוד ראש השנה העברית החדשה תשפ״ה

עם ברכה לחג, שיר של נחמה והזמנה להצטרפות לקבוצת ווטסאפ שקטה לחיזוק ולתמיכה

אירועי אמש במרחבי השמיים והאדמה ממשיכים להמחיש את הכאוס והמורכבות המרובדת של המציאות היום. ישיבה בממ״דים ובמקלטים, בהלה מפתיעה של רגע, לחץ ודאגה למי שלא נמצא על-יד, פחד כשמביטים קדימה לתוך חוסר הוודאות - לכל החוויות האלו, ולעוד רבות על הסקאלה של הפנימיות שלנו, יש מקום.

והבריאה בטבעה ממשיכה, הסתיו תיכף פה, ערב ראש השנה היום, וגם יום השנה של ה-7 לאוקטובר, אותו יום ששינה את פני הדברים בצורה קיצונית ובלתי הפיכה במציאות כאן וגם במעגלים רחבים בעולם; גם פה, בין מכותביי, ישנם מעגלים של נפגעים, ישירות ובעקיפין, אנשים שאינם בבתיהם ועוד, ונראה שגם העקיף הוא ״ישיר״ בפני עצמו.

ואני חווה שהכאוס הכללי עולה ופוגש כאוס אישי. רבדים פנימיים נחשפים עוד ועוד, קארמה שמבקשת להתגלות כדי לעבוד איתה, להכיר אותה, להוציא בזכותה את הטוב.

אני חווה שוב ושוב עד כמה אני נדרשת כמו ״ללקט את העצמי״ - מחפשת היכן אני בזמן הזה, ברגע נתון, האם אני זמינה לי? האם ה״אני הגבוה״ שלי שם?

האם יש לי אותי?

התחושה הזו, שלפעמים האני כאילו נעלם בתוך המאורעות, ׳זורם׳ עם ה׳צריך׳ ועם כוח האינרציה, עם ׳ומה עכשיו׳, ולא באמת נמצא בנוכחות.

ולחפש אותי זה לא כדי שאדאג לעצמי וזהו, אלא כדי להמשיך להעמיק את היותי חלק מ-, בדרך זו או אחרת.

בתוך כל ההצפה הזו, הבדידות, חוסר האונים והתהייה מה קורה כאן - איך מחזיקים מצד אחד את המציאות הזו ומצד שני את המבט האיתן קדימה? הרי זה כאילו בו זמנית להחזיק פרדוקס של שני קטבים הפוכים.

אני חושבת שאין תשובה פשוטה לזה.. וכרגיל, התשובה אינה חשובה אלא השאלה. מה כל אחת ואחד מוכנים/יכולים/רוצים לעשות - פנימית וגם חיצונית - זה עניין לגמרי אישי.

אמש במקלט הבניין שוב נוכחתי עד כמה הכוח של ה״ביחד״ האנושי הוא כוח חשוב; עיניים מחפשות נחמה בעיניים אחרות, מפגש, חיבור לרגע של ״אנו פה ביחד״, ״את/אתה לא לבד״, השכן המבוגר שלא יכולה היה לרדת ונותר בודד בחדר המדרגות וכשגילינו זאת דאגנו להביאו. אלו הרגעים שעושים את האדם.

והביחד הזה הוא לא כנגד כוח אחר כלשהו !! אלא ביחד כזה שאיננו ״קואליציה-כנגד״, שזה ניגוד גמור למה שהתודעה הרגילה שלנו מכירה. כי את זה אנו מאוד מכירים.

אני משתדלת לתור אחרי ביחד-שהוא-חופשי, שאינו כבול בצורך של הקטנת וביטול האחר, או משהו על חשבון מישהו אחר.

וזה לא קל.

ויש חיזוק פנימי נוסף של ההכרה מתוך המציאות: שהתנועה קיימת תמיד, שבצד הנבילה תמיד קיימת נביטה - גם ההכרה הזו היא משאב-רוח עבור האדמה הפצועה.

---

אז בפתח השנה העברית החדשה, בפתח הסתיו וכוח הרוח הטובה הבאה עימו, בתקווה, אני מבקשת לאחל לנו את כוחות הרצון של הלב להמשיך ולהתעקש לפתח עמדה של ״אני-הנני אסוף וחופשי״ בתוכנו, אני-הנני שאנו מלקטים אותו שוב ושוב בתוך מציאות מאוד מאתגרת וקשה.

אני גם מקווה שכוחו של ידע-אדם אמיתי ורחב - כזה המבוסס על תורות הסוד השונות, המביאות ידע חי שפניו לעתיד, בשונה מתיאוריות המבוססות-על-העבר - אני מקווה שידע-אדם כזה יהווה לכל אחת ואחד מאיתנו, בדרכו/דרכה האישית והייחודית המתאימה לה/לו, בסיס איתן להתרחבות התודעה וחשיבת-הלב. זה הרבה מעבר לעמדה של הישרדות שבה אנו מתמחים היטב...

נחוצים לנו, ללא ספק, הכוחות להמשיך ולפתח חשיבה של לב…. גם בימים הקשים האלו.

מתנת הידיעה העצמית היא מתנה שכולנו קיבלנו בהיותנו בני אדם. אני רואה עד כמה קשה להתקיים בזמן הנוכחי אם אנו מסתמכים רק או בעיקר על מה שאנו מכירים מן העבר, על ההרגלים שלנו.

אני רואה שוב ושוב, ביומיום ממש, עד כמה עולה הקריאה מן הזמן הזה: בואו, בני אנוש, היו שותפים פעילים במציאות הזו.

---

ברוח זו, עבור מי שמתעניין/ת בכך, אני מזמינה אתכןם להצטרף לקבוצת ווטסאפ שפתחתי (גם קבוצות כאלו הן סוג של ״רוח הזמן״ 🙃) בשם ״אדם לאדם״

ובה אשלח מפעם לפעם טקסט כלשהו של תמיכה וחיזוק, ו/או הצעה להתבוננות פנימית שתוכלו לממש בכוחות עצמיותכן/ם, בכל פעם באופן אחר וברובד אחר, מידע על פעילויות, וכל מה שירגיש שעשוי לתמוך אותנו הלאה בעת הזו.

כי אנו כולנו יחד צועדים בדרך הזו.

הנה הקישור לקבוצה - https://chat.whatsapp.com/GJxJF9RzfCu0phLhFBBPVH

זוהי קבוצה שקטה, בשלב זה,

תוך הישארות בשימת-לב לצרכים שיתגלו בדרך..

---

ואני מצרפת כאן את ברכתי-שלי לשנה העברית החדשה:

ברוכים אתם כוחות הבריאה העצומים והאינסופיים

שבחרתם כל עם לתפקידו וייעודו

והגשמתם על האדמה כל אדם לייעודו ונתיבו

כדי לבנות בהדרגה פזל שלם של אנושות גדלה וצומחת

ובה תודעה הולכת ומתהווה,

נופלת וקמה, נסוגה ונעה קדימה;

ברוך אתה האדם שנבחרת להיות דרך עצמיותך

בורא-שותף למציאות האדמתית,

להתמודדות עם (א)גויים פנימיים,

עם נחיתות ויהירות שבך, עם חומרנות שואבת שבך,

על מנת לבחור מביניהם ברוח הפועמת בליבך,

ובאחריות של אמת ואמצע.

ברוכים תהיו כוחות ההתחדשות.

וגם הנה שיר שאני אוהבת - בתקווה שנלמד את שפת השינה וחיבוריה גם כשאנו ערים.

זהו שיר של ראלף יעקובסן מתוך הספר ״בצפונו של כדור העולם״, בתרגום סבינה מסג וחנה מאי סבנדל. הוצאת כרמל, עמ׳ 51.

שהכוחות הטובים יהוו לנו משענת, ושנעשה בעזרתם שנה יותר טובה, גם ברגעים מאתגרים.

בחום ובברכה,

יפעת.

ולמי שמעוניינת/מעוניין - קורסי הלימוד של הסמינר שלנו, ״סמינר ידע האדם״, עדיין פתוחים להרשמה, נותרו מס׳ מקומות - טל היקרה תשמח לתת לכן/ם פרטים בטלפון 050-5489100.