לרקוד בגיהינום (או - כוחה של קורבנות)

לאחרונה זכיתי לקרוא את הספר ״הבחירה״ שכתבה ד״ר אדית אגר.

כיום היא כבת 90 שנים, וכשהיתה בת 16 בערך שהתה במחנה ההשמדה אושוויץ.

הביוגרפיה שלה מרתקת, עשירה בסיפורי אומץ ייחודיים ויוצאי-דופן בסיטואציות בלתי נתפסות, סיפורים המגלמים את רוח האדם בגדולתה.

לא יכולתי להניח את הספר מידיי.

החכמה השזורה בו, יחד עם סיפור האירועים ושיתוף החוויות הפנימיות העמוקות, כמו גם לקיחת כל אלו והעברתם הלאה בחיי המקצועיים כמטפלת - זהו צירוף מרגש וייחודי כאמור של רוח האדם, הרוח הפועמת בכל ישות אנושית והמתגלה רק אם האדם בוחר בכך.

ואכן, היא בחרה.

כוחה של הבחנה

בתחילת הספר מביאה אדית אגר את ההבחנה הבסיסית החשובה ביותר, הקשורה לכוחות ה״אני המודע״ של האדם:

חיפושי שלי אחר החירות ושנות ניסיוני כפסיכולוגית קלינית מוסמכת לימדו אותי שסבל הוא רגש אוניברסלי. אבל תחושת קורבנות היא עניין שנתון לבחירה. יש הבדל בין הפיכה לקורבן לבין תחושת קורבנות. סביר שכולנו ניפול קורבן במובן זה או אחר במהלך חיינו. בשלב מסוים נסבול פגיעה כלשהי או אסון או התעללות, שייגרמו בידי נסיבות או אנשים או מוסדות שיש לנו מעט מאוד שליטה עליהם, אם בכלל. אלה החיים. וכאן יש תהליך של הפיכה לקורבן. זה תהליך שבא מבחוץ. תהליך שבא מהבריון השכונתי, מהבוסית שמתפרצת בזעם, מבן הזוג שמכה, מאהובינו שבוגדים בנו, מחוקים מפלים, מתאונות שמביאות אותנו לבית החולים.

בניגוד לכך, קורבנות נובעת מבפנים. איש לא יכול להפוך אותנו לקורבנות חוץ מאיתנו עצמנו.

(עמ׳ 24).

אכן, הסבל הוא חלק בלתי נפרד מן החיים. כאבי החיים מובנים בהם, והסבל הוא ביטוי של הכאבים הללו. הסבל והכאב כרוכים זה בזה לא אחת, הגם שאפשר להבחין ביניהם ולומר כי כאב הוא נתון ומובנה (יש כאבים פיזיים, רגשיים וכו׳), וסבל הוא האופן בו אנו מתייחסים לכאב. גם ללא הבחנה זו אנו עדים לכך כי החיים על האדמה כרוכים בקשיים, נכנה אותם בכל שם שנכנה.

זו כשלעצמה הינה הכרה חשובה. מאחר שהסבל הוא אכן אוניברסלי, יש מקום להרחבת ההתבוננות עליו שלא מנקודה החווה אותו כאישי בלבד.

לא, כאב הוא כאב מעצם היותנו בעלי מודעות עצמית, מודעים לקשיים ולאתגרים, לאכזבות ולפגיעות, להיותנו פוגעים ונפגעים. בשפת הקבלה זה נקרא ״צער השכינה״, אותו כאב/סבל מובנה.

וכעת עולה ההבחנה בין קורבנות ובין הפיכה לקורבן - כפי שמציעה אדית אגר. זוהי למעשה ההבחנה שהזכרתי קודם לכן, בין כאב (קורבנות, עצם החוויה של היותי פגוע/ה) ובין סבל (הפיכה לקורבן, כלומר, הסבל מכניע ומכריע).

סיפור חייה הוא דוגמא להיותה מי שחוותה קורבנות אך גם למי שלא הפכה לקורבן.

כוחה של תודעת האדם

אחד האירועים העוצמתיים ביותר המתוארים הוא האירוע בו מגיע מנגלה לצריף בו גם היא שוהה, ומצווה עליה לרקוד לצלילי ״הדנובה הכחולה״: ׳רקדנית קטנה׳, אומר ד״ר מנגלה, ׳תרקדי בשבילי׳. הוא מורה לנגנים להתחיל לנגן. ...בעודי שולחת רגל ומתכופפת ומסתחררת אני שומעת את מנגלה מדבר עם עוזרו... אני שומעת את קולו מעבר למוזיקה. הוא דן עם הקצין שלידו מי מבין מאות הנשים הנוכחות בחדר ייהרגו בשלב הבא.... אני רוקדת. אני רוקדת. אני רוקדת בגיהינום. ... בזמן שאני רוקדת אני מגלה דבר חוכמה שאזכור כל חיי. לעולם לא אדע איזה נס של חסד מעניק לי את התובנה הזאת... אני רואה שד״ר מנגלה, הרוצח המיומן שרק הבוקר רצח את אמי, עלוב ונקלה יותר ממני. אני חופשייה ברוחי, והוא לעולם לא יוכל להיות חופשי. הוא תמיד יצטרך לחיות עם מה שעשה. הוא אסיר יותר ממני. בזמן שאני מסיימת את המחול בשפגט אחרון ורב חן, אני מתפללת, אבל לא בשבילי אני מתפללת, אני מתפללת בשבילו. אני מתפללת, בשמו, שהוא לא יחוש צורך להרוג אותי.

(עמ׳ 63-65).

דברים אלו מהדהדים את דבריו של ק. צטניק (״השעון״, יחיאל דינור) שהיה גם הוא באושוויץ, ותיאר לאחר מכן, בתהליך שעבר שנים מאוחר יותר, כיצד הוא מתבונן בחייל הנאצי השומר בקרון הרכבת, ויכול לראות בו את השתקפותו שלו.

זו התודעה החיה שפעמה באדית אגר שהביאה לאותו ׳נס של חסד׳ כדבריה באותם רגעים בלתי-נתפסים שהיא מתארת.

בהמשך מתוארים בספר גם מפגשיה עם ויקטור פרנקל, שהפך למנטור עבורה בהמשך הדרך, לאחר שמגיע לידיה ספרו המפורסם ״האדם מחפש משמעות״, והיא כמובן מוצאת בו הכוונה עמוקה להמשך דרכה.

הספר הזה מומלץ, כאמור, בחום, בהיותו מעורר השראה ומהווה תזכורת למה שרוח האדם יכולה לחולל באמצעות כוח התודעה האנושית.

וזה נכון לכל אדם.

לא חייבים להגיע למחנות השמדה כדי להבין שבתוכנו שני כוחות אדירים פועלים - הכוח להיטיב והכוח להרע.

באירועי חיינו אנו רואים כי לא אחת אנו בצד הפוגע או בצד הנפגע, וכי בעצם אין הבדל ממשי ביניהם. אם מבינים את זה, מבינים את האדם - האדם הוא הבחירה בתוך כל המהלך הזה. הוא גילום החירות לבחור, כי רק מתוך החירות הזו נובט וצומח כוח של אהבה.

הדרך קשה, והצמיחה עוד רחוקה.

אבל לפחות נמשיך לעשות בשביל זה את מה שאפשר כדי להנביט.

בקישורים שלהלן יש הפנייה לשני סרטוני וידאו שבהם אדית אגר מדברת.

https://www.youtube.com/watch?v=qQ7eiDQhELs וידאו (כ-2 דקות)

https://www.youtube.com/watch?v=Cwdo8_qwjog - וידאו (כ-15 דקות)

ויש כמובן עוד סרטונים בערוץ היוטיוב.