top of page
  • תמונת הסופר/תיפעת אהרן

מלחמה כהתבוננות פנימית

כל אדם מבוגר היה פעם עובר, וולד, תינוק, פעוט, ילד, מתבגר, בוגר.. ואז.. מבוגר.


כשהיינו ילדים לא ידענו עדיין את הסוד הגדול ביותר של האדם - היכולת שלו להסתכל על עצמו, ובמילים אחרות: היכולת שלו למודעות עצמית.

עם ההתבגרות, התהוותה גם היכולת הזו, ואז - בפיצול הזה - התחילה מלחמה פנימית, בין אם שמנו לב אליה ובין אם לאו, בין אם הבנו אותה או לא.

המלחמה הפנימית נולדה באדם בשלב כלשהו.


התחלנו לבקר את עצמנו, לשפוט את עצמנו - לכאן או לכאן; פעם לטובה וגאווה, פעם לרעה ולנחיתות; יש מי שהנטייה הכללית שלו היא לביקורת-עצמית טובה, יש מי שהנטייה הכללית שלו היא לביקורת-עצמית מחלישה - אבל כך או כך, בכל אחד מן הכיוונים, המכנה המשותף הוא ביקורת.


כמובן, שביקורת זו באופן טבעי יוצאת גם כלפי האחרים, אבל בטור הזה אני מבקשת להכיר עוד טיפונת את הביקורת-העצמית, ובמילים אחרות: את המלחמה הפנימית.


כי המלחמה הפנימית הזו, כשלא שמים לב אליה ככזו, מראה את עצמה בחוץ: ביני לבין האחר, בין עם אחד למשנהו. זו מלחמה פנימית, שבהיעדר תשומת-לב היא מושלכת החוצה. זה בלתי נמנע כנראה, בשלב בו אנו נמצאים כאנושות, ובכל זאת יש מקום - ואולי אף חובה - להרחיב את ההכרה לגבי המלחמה הפנימית, גם אם היא בלתי-נמנעת כמו זו החיצונית.


כל ביקורת היא סוג של מלחמה.

ואין מי שאין בו ביקורת.

ולביקורת יש תפקיד בהתפתחות האדם.

אז איך מסתדרים עם הפרדוקס הזה..??


נראה שאין תשובה פשוטה או שטחית לזה. זה מאוד מורכב, כמו שאנו יודעים, אנו ממש אינסופיים בתודעה שלנו...


ועם זאת, למרות הפרדוקס, אני מציעה להפוך, לרגע אחד, למשקיף ששם-לב למלחמה שבתוכו, להסכים לחפש אותה אם היא נסתרת; אפילו במשפט אחד של ביקורת-עצמית (כלשהי) לזהות שזו מלחמה!! מלחמונת, קרב קטן בין עצמי לעצמי.. ורק להכיר בזה, ״רק״ לשים לב שיש כזה דבר: מלחמה פנימית. וכך, כל יום קצת. לזהות עוד רגע.. ועוד רגע כזה.. של מלחמונת-פנימית.


ומשם, מי יודע מה ייוולד?

מי יודע מה הטוב שיצמח מתשומת הלב הזו למלחמונת הזו... מי יודע איזה תפקיד יתגלה לנו שהביקורת הזו ממלאה?


האם אפשר לדמות לרגע איך היה העולם נראה לו כל אחת ואחד מאיתנו היה מתעסק/ת רק במלחמה הפנימית שלה/שלו? לא בזו של השכן, לא בזו של כל זולת שהוא? מה היה קורה אז....?

איך היו נראות מערכות היחסים שלנו..?


והאם העובדה שזה לא יכול לקרות מחר בבוקר מתירה לנו את ה״פריבילגיה״ להתחמק מהאחריות להתעסק רק במלחמה הפנימית שלנו?

שהרי אם יש סיכוי, ולו קלוש, שהתייחסות למלחמה פנימית תסיט, בהדרגה, את המלחמה החיצונית אל המישור האמיתי שלה - אל פנימיות האדם - האם אין זו חובת-האדם לנהל את המלחמה הפנימית שלו באומץ ומתוך מרכזו הפנימי המודע, גם אם ייכשל בכך שוב ושוב?


שאלות.. שאלות.... טוב להיות בשאלות לפעמים, ולא בתשובות שמיד עולות. טוב להיות בשאלה..


בברכה לסופשבוע שקט ככל האפשר, בלילה המעבר הזה של היום הקצר בשנה, והלילה הארוך בשנה, ובתפילה למעבר של התרחבות הלב.



**********************************************************

בתאריך 31.12.23 בשעות 17:00-18:15 יתקיים מפגש-היכרות ללא עלות ב״זום״ - לקורסים העומדים להיפתח בתאריך 7.1.24 ביפו, הקשורים לידע-אדם והתפתחות האדם, על בסיס האנתרופוסופיה ותורות סוד נוספות. אני אלמד שם את הקורס ״להיות אדם - משמעות והתפתחות בראי האנתרופוסופיה״, ובו נכיר נדבכים שונים במבנה התודעתי-אנושי שלנו, נתרגל ונחווה דרך טקסטים של ידע-רוחני.


כמו כן יתקיים קורס ציור ייחודי על בסיס ידע-אדם, שיחבר בין האמנות ובין התודעה האנושית.


כל הפרטים בנוגע למפגש ההיכרות ולקורסים - כאן: https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLScdgmy2PuNg9YS8eXs_0TqOdEoTo2lWVRgkjugnB5ZINkrDrA/viewform


מוזמנות ומוזמנים להגיע למפגש-ההיכרות ה׳זומי׳, ולשתף הלאה במי שעשוי/ה להתעניין בכך.

בתמונה: נתיב אישי לכל אדם, כחלק משלם מחובר וכולל.



33 צפיות0 תגובות
bottom of page