משפחת בני האדם - טור לפסח תשפ״ו

יפעת אהרן
1 באפר׳
זמן קריאה 3 דקות

אני מבקשת לפתוח את הטור היום, שנכתב בעיצומה של מלחמה חדשה-ישנה-מתמשכת (בשמה - ״שאגת הארי״), בציטוט של ר׳ שטיינר, אשר מביא דוגמא של מחשבות על אדם אחר, פושע במקרה זה, בהלך נפש מנקודת מבט רחבה כהצעה להסתכלות עליו (על אותו פושע):

......דרך הסתכלותי, למשל, על פושע. אני עוצר בעדי מלדון אותו לכף חובה ואומר לעצמי: אני הנני אדם כמוהו. הודות לנסיבות חיי זכיתי לחינוך אשר רק הוא הצילני מגורל דומה. אז תעלה בי בוודאי המחשבה כי אדם-אחי זה גדל היה לאיש אחר אילו עשו מחנכיי, הוריי, את אותם המאמצים למענו, אשר עשו למעני. אהרהר בליבי על העובדה, כי הוענק לי דבר, אשר נמנע ממנו, כי אני חב את הטוב, אשר נפל בחלקי, לעצם העובדה כי טוב זה נשלל ממנו. אז לא אהיה עוד רחוק מלחשוב, כי אינני אלא חוליה בכוללותה של האנושות, וכי כל בני המין האנושי ערבין זה בזה. אין להסיק מכך כי מחשבה זו חייבת מיד להיתרגם לשפת מעשים-הפגנתיים חיצוניים. אלא יש לטפח אותה בשלווה תוך הנפש. אז, אט אט, תטביע מחשבה זו את חותמה על התנהגותו החיצונית של האדם. בעניינים כאלו אין להתחיל לתקן אלא רק כל אדם אצלו עצמו. לא תופק כל תועלת, לבוא בדרישות, ברוח מחשבות אלה, אל האנושות כולה.

(מתוך הספר ״כיצד קונים דעת העולמות העליונים״, עמ׳ 70-71).

על פניו, די להתעמק במילים האלו, ואיני צריכה להוסיף דבר....

ובכל זאת - המסר המוצע כאן הוא:

כל אחד מאיתנו, בני האדם, מהווה ״חוליה בכוללותה של האנושות״.

אין זה אומר שאין אנשים שבוחרים ברוע, במעשים קשים מנשוא. אין זה אומר שאין מי שמאיים על האחר באופן תדיר - במסגרת אישית-פרטית, במסגרת של עם אחד נגד משנהו.

אני רואה כאן הצעה להרחבת המבט, שיהיה בו כדי לכלול גם את אלו המתנגדים למבט זה עצמו, כלומר, לא רואים בבני אדם כשייכים למשפחת בני האדם.

והרי זה אך טבעי - גם בתוך משפחות ישנם מצבים קשים שבהם אחד מבני המשפחה ״מוקצה״ מסיבות שונות, כמו למשל אי-התאמה לתפיסות שורשיות עמוקות של ישות המשפחה. וכך הלאה.

ועדיין, זה שהוא מוקצה - לא מבטל את העובדה שמקורו הוא באותה משפחה.

כמו עם פושעים (שטיינר מביא בכוונת מכוון דוגמא של מי שהוא בשולי החברה), בוודאי במלחמה - עובדת החיבור הכללי בולטת עוד יותר: אנשים נלחמים, נפצעים, מוסרים נפשם - כדי שאנשים אחרים יוכלו לחיות בבתיהם ולשמור נפשותיהם וגופיהם.

וגם כאן ישנן המילים הטובות של ר׳ שטיינר, שיבטאו את הקשר-ההדוק שיש בין בני אדם, מילים שהוצעו על ידו עוד בזמן במלחמת העולם הראשונה:

מתוך אומץ הלוחמים,

מתוך הדם (השפוך) על שדות המריבה,

מתוך הסבל של הנטושים,

מתוך קורבן האנשים

כאן ילבלב פרי הרוח –

אם נפשות, המודעות לרוח,

תפנינה את תחושתן אל ממלכת הרוח.

(2.3.1915 - GA157)

ולמרות שהתמונות האלו, הבאות מן העתיד, הן עדיין רחוקות, אנו מרגישים כמה אנו רחוקים מהן - בתוך המלחמות הפנימיות והחיצוניות, השסע, הפילוג, הדיעות המרובות - ועדיין, נראה לי שזו האחריות שלנו להכיר בעובדת החיבור הקיומי הזה על האדמה, ולתת לה להתקיים בתודעה שלנו.

בברכת חג שקט, רגוע ופותח דלתות לב, ליציאה ממצרים שוב ושוב, כדי להרחיב מבט ולראות את כל מי שבזכותם הגענו עד הלום.

בקישור שכאן ניתן לצפות ללא עלות בהרצאת ״זום״ שנתתי ב-2020, ימי הקורונה, על ״פסח מנקודת מבט אנתרופוסופית״ (כלומר, מנקודת מבט רוחנית, המצויה באופן אחר גם בקבלה, תורת הסוד של היהדות) - הנה הקישור: https://www.youtube.com/watch?v=6b8gkBuxV5Y&t=5s ************

ובנוסף - בתאריך 14.4.26 בשעה 18:00, יום שלישי, אארח בביתי במסגרת ״זיכרון בסלון״ את הגב׳ לאה חסון, אשר חוותה את ביטויי הרוע הקשים מנשוא במלחמת העולם השנייה, מסע ההימלטות, ההישרדות וההצלה שחוותה. לאה חצתה את גיל 90 ומשתפת בצלילות ובאיתנות את חוויותיה. בקישור הזה ניתן להירשם לסלון (מס׳ המשתתפים מוגבל) - https://app.zikaronbasalon.com/site/salonSearch/mapview/33198