סבל - סבלנות - סובלנות; ומה שביניהם

״במשך דקה שלמה שתק הדאלאי לאמה, מתבונן החוצה דרך החלון כאילו התבונן בעולם ומלואו, ואחר כך הוסיף: ׳אין דרך להתחמק מהעובדה, שהסבל הוא חלק מהחיים. מובן שהנטייה הטבעית שלנו אינה לקבל בברכה סבל ובעיות. אבל אני חושב שאנשים רגילים אינם רואים בסבל חלק בלתי נפרד מקיומנו׳....אם השקפתך הבסיסית היא שהסבל שלילי ויש להימנע ממנו בכל מחיר, ובמידה מסוימת הוא סימן לכישלון, יעורר הדבר מרכיב פסיכולוגי של חרדה ושל חוסר סובלנות כשתיתקל במצבים קשים, מין הרגשת בעתה. עם זאת, אם אתה מקבל את העובדה שהסבל הוא חלק בלתי נפרד מקיומנו, הדבר יגרום לך ללא ספק לגלות יתר סובלנות כלפי קשיי החיים. ללא מידה של סובלנות כלפי הסבל תהיה אומלל. הסבל ייראה לך לילה קשה, לילה נצחי שאין לו סוף.״ (הוואררד ס׳ קטלר, ״הדאלאי לאמה - אמנות האושר״, עמ׳ 110-111).

כך מציע הדאלאי לאמה להביט אל קשיי החיים - כחלק מן החיים. נדמה לי, שכל מי שמסתכל בעיניים פקוחות אל חייו, יכיר בכך.

---

״אנשים חייבים להשתחרר מהסכסוך החיצוני בעולם כדי שהוא לא יהפוך את עצמו לבולט ומעיק יותר ויותר. עלינו לבצע את הדחף הנגדי. הרושם החיצוני חייב לחוות באופן פנימי את הדחף הנגדי. ואז אנחנו משתחררים ממנו; אחרת, הוא ימשיך להחזיר אותנו לעצמנו שוב ושוב. אם אנו תמיד ערים רק לחיינו הפנימיים, אזי עולה לפני נפשנו תמונה של סבל. אם נשיג ביטוי של איזון בין כוחות חיצוניים לכוחות פנימיים שבאופן בלתי נלאה היו ממשיכים הלאה, אז אנו מתמזגים עם העולם החיצוני״. (ר. שטיינר, 3.12.1907).

לאחר הטקסט של הדאלאי לאמה המציע גישה כלפי הסבל, הנה כאן טקסט של ר. שטיינר המסביר חלק מן הגורמים לסבל: הפער בין מה שקיים בעולמי הפנימי ובין העולם החיצון; במילים אחרות, מה שנדרש הוא מציאת האיזון בין רשמים חיצוניים ליצירתיות פנימית, כדבריו.

מה זה אומר?

כוחות האדם רוצים לפעול בעולם קדימה, ליצור, לברוא, לחדש; זהו טבעו הבריא של האני האנושי - הוא חי, יוצר ובורא; אלא שהוא חלק ממורכבות גדולה יותר ולפיכך הוא חווה התנגדות להווייתו זו, התנגדות שמגיעה מן העולם החיצון, שמפריעה לו. בדוגמא פשוטה, לתינוק יש דחף לעבור בהדרגה מאי-תנועה להתהפכות ולישיבה, לזחילה ולעמידה. כדי שיוכל לעמוד, הוא צריך להתגבר על כוח הבא מן העולם החיצון, כוח הכובד. בכך הוא מחזק את עצמו.

בדוגמאות מורכבות יותר - להבדיל מתינוק שאינו ׳חופשי׳ מול הדחף לעמוד - נדרשת המודעות החופשית הרצונית של האדם ׳לעמוד׳ מול התנגדות העולם החיצון; ואז, כשההתנגדות קשה (מלחמות, רוע, כאב), כוח הרצון החופשי שלו להמשיך ליצור ולברוא - נחלש. אך דווקא שם הוא צריך למצוא מעין כוח נוסף שיאפשר לו בכל זאת לעשות כן, כלומר, לממש את טבעו הגבוה היוצר.

---

יש מה לומר ולהוסיף עוד על שני טקסטים אלו, אך לעת עתה גם שני אלו שופכים אור על הנושא המורכב הזה של החיים האנושיים ביחס לסבל, לסובלנות, לסבלנות.

החיים מבקשים את הסבלנות, בסובלנות, ולא אחת זה מסב סבל.

לעיתים די בעצם ההכרה שהחיים מכילים קשיים, על מנת שהעמדה שלנו כלפי סבל תשתנה, כפי שמלמד הטקסט הראשון (והחיים עצמם..); שינוי זה לא יעלים את הקשיים, אך יאפשר לנו לגלות כוחות נחבאים ברבדים עמוקים יותר, עליהם מדבר הטקסט השני, לצורך ההתמודדות, הצמיחה והפעילות.

וללא ספק, סבלנות נדרשת בכל מקרה. לא ניתן להאיץ דבר, כפי שנכון לשים לב מתי ההתמהמהות נמשכת.

שבת שלום, בתקווה לניסים גלויים.

---

בתמונה: אמנם דגם חומרני מוקטן של כדור האדמה העצום - אך עדיין יכול להזכיר את הפרופורציות בהן אנו עוסקים.