תמונות קטנות מהשבוע שחלף

תמונה ראשונה

המקום: בית הארחה שהוסב כעת, בשל המלחמה, למקום אכסנייה עבור כוחות ביטחון ועבור קבוצת אנשים מתמודדי-נפש שנאלצו להתפנות לאור המצב מההוסטל הקבוע שבו הם שוהים.

אני מתבוננת במדריכים אשר מתייחסים אישית לכל מי שצריך מבין קבוצת המתמודדים, בסבלנות ולעיתים בקשיחות, בהקשבה ובתשומת לב: אישה מבוגרת שבוכה כי היא רצתה לאכול משהו בחדר אוכל ולא מצאה את המאכל והמדריכה מגיעה לשבת מולה, להחזיק בידה, להסתכל לה בעיניים ובצורה מאוד ברורה מסבירה לה שהיא צריכה להפסיק לבכות כדי שאפשר יהיה לאכול, האישה אומרת ׳טוב, טוב, אני לא אבכה׳ ונרגעת, הן נכנסות לחדר האוכל; גבר צעיר עם פנים מתוקות של ילד, מסתובב במשך שעות במתחם לבדו, נראה תוהה מה לעשות עם עצמו, מוטרד וחושב בלי הפסקה, שבא כדי לספר לי דברים שקרו לו, והוא רוצה שוקו, הוא אומר לי ׳אני אשתה שוקו, כמו שילדים שותים׳. אני מחייכת אליו, ואחד המתנדבים השוהים במקום, שנמצא שם במסירות ובהתמסרות מלאות, דואג להכין לו שוקו ובמקביל לדבר אליו כמעט כמו אל שווה בין שווים, מטיל עליו משימות כדי שלא ישוטט סתם, ומלמד ומסביר לו דברים; המדריך שבא לעזור לקחת, יד ביד, את האדם המבוגר עם תסמונת-דאון, לחדרו, כי אסור לרדת ולעלות לבד במעלית; חבורת המבוגרים שיושבים וצופים בטלוויזיה, איני בטוחה שהם מבינים מה שהם רואים, אבל הם ביחד, ישובים צמודים אחד ליד השני; אנשי צבא מסתובבים ברקע, יוצאים למשימות וחוזרים, הרחק ממשפחותיהם, דוברי עברית או ערבית (מן העדה הדרוזית); אחד מהם, צעיר עם פנים של תינוק, מספר לי איך הוא קרא את ׳האדם מחפש משמעות׳ של ויקטור פרנקל, אחד הספרים המדהימים שיצאו אי פעם לאור, ואיך בעקבות זאת חיפש אהבה, כי הבין כמה אהבה יכולה אהבה להיות; עובדי המקום במסירות הנענים לבקשות; האדם שמתקשר לתאם איסוף אוכל שנותר כדי לקחת לבית התמחוי; התרומות המגיעות של מזון מגוון, כדי שלא יחסר.

כולם בני אנוש. כולם.

תמונה שניה

חייל שחזר להפוגה מן המלחמה בדרום, מספר על חוויות אישיות שהוא עבר, שלא-ניתן-לתפוס-בשום-דרך-למי-שלא-היה-שם-בתחילת-אוקטובר-2023. הפה נאלם, המחשבות עומדות מלכת, אי אפשר לקלוט כששומעים ממקור ראשון פנים אל פנים את הדברים. והמשפחה שלו מקשיבה לו ביראת-כבוד, בזהירות, בעדינות, מכבדת את המרחב שהוא רק שלו. לעולם הוא יהיה רק שלו.

אני חשה את הלב נפתח ורק רוצה לחבק ולעטוף אותו. אני חושבת על אינסוף המורכבות של הסיטואציה, וכמה חום שנדרש עכשיו כאן, ובעולם, למי שכאן ולמי ששם, חום הלב למול כאבי הלב.

תמונה שלישית

המקום: סדנת ״סבתות בחירום״ מטעם עיריית רמת גן, בהנחייה משותפת שלי ושל קולגה יקרה שלי.

כמה הן דואגות, הסבתות היקרות האלו, לנכדות ולנכדים שלהן. גילאים שונים, גם של הסבתות וגם של ילדי-ילדיהן, תיאורים של הילד שלא עוזב את הממ״ד, של הילדה שחזרה להרטיב, של הפעוט שרוצה ללכת לגן השעשועים אבל לא יודעים איך ׳להסביר׳ לו שאי אפשר כי אולי תהיה אזעקה, והאם הוא יודע מה זה ׳אזעקה׳, ואיך מתווכים לו; איך מדברים עם בני ה-12-13 שנחשפים למידע; ועוד ועוד. ואנו משתדלות להשיב על כל מה שאפשר, להנחות ולכוון, ולא - הוא לא יודע מה זאת ׳אזעקה׳ והוא גם לא צריך לדעת, לילדים צעירים מאוד לא ׳מסבירים׳ אלא עוטפים ומסיחים את הדעת, וכך הלאה דרכים להכוונה, וגם - אל תשכחו להרגיע את עצמכן, הילדים איתכן אז הם חווים אתכן, אז הנה גם דרכים עבורכן, כדי להרגיע את הרשמים הפנימיים המתרוצצים בכן, בכולנו, כדי שלא יעברו בקליטה לא-מודעת לקטנטנים.

ובעיקר: סבלנות, אנו בתוך בלאגן רציני. כולנו, גם אנחנו איתכן בזה.

חבקו, עיטפו, נישמו, זה זמן לחום, להרבה חום, לפחות דיבורים, אם אפשר.

תמונה רביעית

המקום: הבית. איך מחזיקים בפנים ובחוץ גם את החיים ה׳רגילים׳, את הפעולות הקטנות כמו לקנות ולשים עציץ רקפות על השולחן, למלא את קערת הקרמיקה היפה באשכול בננות, להשקות את העציצים המלבלבים בירוק אתרי מלא חיים; ובו זמנית גם את המחשבה המכה פתאום ואומרת: רגע, יש מלחמה בחוץ, זה קורה. איך מחזיקים את הקיום של המציאות הגשמית ואת הקיום של מציאות תודעתית, עומדת בפני עצמה, שדה התרחשות עם ׳חוקים׳ קצת אחרים ותנועות שונות של צמיחה וקיום, וכל הזמן אורגים ביניהם, כמו בסולם יעקב, מעלה-מטה, מטה-מעלה, והכל בתנועה של התהוות.

*************************

ככה, ארבע תמונות קטנות, כל אחת אינסוף - תשומת לב, הטוב והרע כרוכים ומתערבבים, עבודת הבירור של הטוב מתוך הרע היא עבודת הזמן הזה; פעם היינו צריכים להגיד ׳זה טוב׳ ו׳זה רע׳, אולי אפילו קצת ידענו להגיד. והיום לא יודעים, מה נכון ומה לא, מה קרה פה ומה לא, מה הפרשנות ומה האמת, מה ההגזמה והדרמה ומה הגרעין המוצק של האירוע, לא יודעים שום דבר, וחיים, ונעים בתוך אי-הידיעה, ובעיקר - צריכים לברור את הטוב שמתחבא בתוך הרע, ולא יודעים איך, ולומדים ולומדים ולומדים, כי חכמת היקום רבה היא, בכל כיווניה התמוהים לנו, אכן רבה היא.

************************************************

השבוע (החל מ 20.11.23) ממשיכים בימים שני-שלישי-רביעי אמשיך להנחות שלושה קורסים באמצעות ׳זום׳. השבוע יהיה זה השיעור השני, עדיין ניתן להצטרף ולקבל את ההקלטה של השיעור הראשון מהשבוע החולף. יום שני : 10:30-11:45 - ״הסליחה ככוח מרפא״

יום שלישי: 18:30-19:45 ״האדם - ישות ׳אני׳ מתפתחת״

יום רביעי: 20:15-21:30 - ״המפגש עם הרוע״

קורסים נוספים מומלצים ביותר: ״שבע תקופות התרבות״ ו״הדרך הפנימית״ בהנחיית עמוס בן אהרון - גם כן ב״זום״ בימים שני ושלישי. כל הפרטים לכל הקורסים - אצל טל היקרה שמארגנת את הכל, בטלפון: 050-5489100.

****************

קורס פרונטלי שייפתח בבית חינוך ׳רעות׳ ביפו בתאריך 17.12.23, ערב מבוא ללא עלות יתקיים ב-3.12.23:

שם הקורס: ״להיות אדם - משמעות והתפתחות בראי האנתרופוסופיה״ - מוזמנים להירשם לערב המבוא כאן: https://forms.gle/KsqZ5hrFg681VJd8A

****************