שבת שלום 🙂 היום נתקלתי בסיטואציות שונות שבהן חוויתי דילמה שהזכירה לי את השינוי מתודעה של ״עין תחת עין, שן תחת שן״ לתודעה של ״מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך״ (או ״להושיט את הלחי השנייה״ - במובן החילוני, לא במובן ה׳נוצרי׳ הפשטני שפירשו לאורך מאות שנים באופן שגוי ותגובתי). ^^ חוויתי פגיעה לאחר מאמץ רב שלי, ואז השהייה של התגובה שלי לענות בלי לחשוב/להתעלם, ואז חשיבה של כמה שעות והדמייה פנימית של לעבור להרגשה של הצד השני, ואז החלטתי לתת מענה אחר - מענה מתוך ראיית הכאב האחר, מתוך ראיית העיקר של...

״תמיד היה בעבר משהו בין הצעירים, ככל שהיו קיצוניים, שאפשר היה לכנות הכרה מסוימת במוסדות ובצורות החיים שנוסדו על ידי אנשים מבוגרים. הצעירים יכלו לראות בכך אידיאל לגדול צעד אחר צעד, למסורת שעברה בירושה מדורות קודמים. זה כבר לא כך היום. .....האיש הצעיר, אם הוא מתכוון להמשיך לחיות, צריך לגדול למוסדות שהביאו אנשים מבוגרים, ושם מרגישים הצעירים את עצמם כזרים. הם נפגשים עם מה שחייב להיחשב על ידם כסוג של מוות. הם רואים את כל הדרך שבה אנשים מבוגרים מתנהגים בתוך מוסדות אלה כמשהו מְחוּפָּשׂ. הצעירים חשים...

האדם יורד מעולמות הרוח להתגשם על האדמה, מהותו ורוחו לובשות צורת גוף, מתלבשות בו בגוף הפיזי, והגוף הופך בהדרגה להיות הבעלים שלהן, כלומר, owner - כך מציעות תורות הסוד השונות לחשוב על קיומנו כאן, הארצי והרוחני שזורים זה בזה; אפשר לחשוב על זה כרעיון בלבד, אפשר לדמיין את התמונה הפנימית של כוח רוח שיורד אל תוך הגוף, הבשר; אפשר להגות בזה ולשאול: מה אם זה נכון? וגם - מה אם זה לא נכון? ״הם ששת האחרונים מני רבים, כבר אין בזה שום דבר חריג, אסטרונאוטים בשגרה בחצר האחרונית של כדור הארץ. החצר האחורית...