המיתוס של פורים כחג המאפשר לאדם להחצין חלקים שהוא לא נוהג להחצין, או להסתיר חלקים שהוא יכול להסתיר - מופיע דרך מהותה של המסכה, בתרבויות השונות. אני חושבת על השנתיים-פלוס האחרונות, בהן רוב העולם מסתובב עם מסכות, מסכות אחרות, אך עדיין מסכות. אני חושבת על הסתרת הפה, על הסתרת חצי פנים, הסתרת המימיקה וההבעות, הסתרה של הקול (שכן הוא לא נשמע אותו דבר מבעד למסכה), ועוד. אמנם, בשעת כתיבת טור זה יש אפשרות שבעוד כשבועיים תוסר ההנחייה הזו בדבר עטיית מסכות, ובכל זאת, המסכה הפכה לחלק מחיי האדם באופן שלעיתים שוכחים להסירה גם במקומות שההנחייה אינה חלה עליהם. מסכה זה אכן עניין של סוד, חידה. כמו אסתר המלכה, ששמה קשור להסתרה, אשר מחליפה את בגדי ההסתרה שלה (כקרובה של מרדכי) בבגדי מלכות, המגלים אותה (כפי שכותב ר' משה חיים אפרים, נכדו של הבעש"ט, בספרו דגל מחנה אפרים). היא מסתירה את זהותה ואחר כך מגלה אותה - והתהליך הזה שלה, הנע בין גילוי ובין הסתרה, בעצם מאפשר לאחשוורוש לעבור בעצמו תהליך של היזכרות, למשל, בעובדה שחייו ניצלו בעבר בזכות מרדכי, אותו מרדכי שהמן ממליץ לו להרגו. אז מה קורה לאחשוורוש? הוא נזכר, או במילים אחרות - הוא יכול כעת להתמיר את מחשבותיו רוויות הרוע כלפי מרדכי. לכן, הקשר בין זיכרון ובין אמת הוא קשר הדוק, כשאדם מוכן להיכנס לתהליך של גילוי, גילוי של מה שהוא הסתיר - עם או בלי דעת - מעצמו, מסביבתו. תהליך זה מביא גם היזכרות בדברים, בין אם על מנת שיידע את מקורם, בין אם על מנת שיידע על מה לקחת אחריות ולתקן, ובין אם על מנת שיקבל תמונה שלמה ורחבה יותר על דבר-מה שראה אותו קודם באופן חלקי בלבד.
כשמשהו מתגלה, מה קורה לנו? מתגלה האשליה שחיינו בה. זו החשיבות של המסכה. המסכה בעצם מאפשרת לנו להיות בחוויה של אשליה, ומכיוון שהיא מסכה ולפיכך ניתנת להסרה, היא מאפשרת בזה את הגילוי של האשליה. גילוי האשליה חושף עוד רובד מהאני המהותי של האדם.
״אני מהותי״ זה אינו מה שאני מכירה בעצמי, הוא מה שאינני מכירה בעצמי.
וזו תרומתה האפשרית של המסכה, גם מסכת השנתיים האחרונות: היא כלי-עזר מצוין לגילוי אשליות, לחשיפה של אשליות, האשליות שאנו חיים אותן לפרק זמן כלשהו כאילו הן האמת.
האשליות קיימות בכל רגע בחיינו, וטוב שכך. בלעדיהן לא היה מתרחש התהליך המופלא של גילוי העצמי, בכל פעם מחדש - תהליך השמור רק לנו, בני האדם, בעלי המודעות העצמית, שבכל פעם יכולים להבין ולגלות עוד דברים על עצמנו, על העולם, על החיים, על הקרובים לנו, על אהובינו, על הזולת בכלל.
זהו תהליך של הרחבת התודעה והרחבת הזהות; הקושי בתהליך הזה הוא הדרישה לעמידה איתנה בתוך תהליך ההתגלות האינסופי הזה, התהליך המופלא הזה של ההתהוות של האדם.
אפשר ורצוי לרכוש את הכלים על מנת לעמוד בתהליך התנועתי הזה, כי הנטייה הרגילה והראשונית והטבעית שלנו היא הרצון בוודאות וביציבות. ובכן, בתהליך כזה לא מאבדים יציבות, אלא שנקודת היציבות עוברת פנימה, ונקודות היציבות החיצוניות (זהות מסוימת שלנו, מקום עבודה, תלות ביחסים ועוד) הופכות להיות שלוחות של הנקודה הפנימית.
״דיווחים על מקרים נוספים של תסמונת א-מסכתית הגיעו לאולפן החדשות. המדענים עבדו במרץ על מנת למצוא הסבר לתופעה, לפי חוקי הברירה הטבעית, שכן הברירה הזאת, הטבעית, תעשה הכל, אבל הכל, כדי לשרוד, דרכיה עקלקלות ופתלתלות, לא תמיד מפענחים אותן בנקל, אבל מה שבטוח, אפשר לסמוך על המדענים, שימצאו הסבר ראוי..״ (מתוך קובץ סיפורים קצרים בשם ״הילד שלא רצה לשים מסכה״, מאת רועי אהרון - לקריאה בקישור: https://roiaharon.fun/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/)
בברכת פורים מאיר ומגלה, ולימים של אור מרפא בתוך חשכת המלחמה הרחוקה-קרובה בין רוסיה לאוקראינה.
Comments