top of page

חיבורים


מה אם כל אדם היה לוקח סיטואציה אחת מלאת רגשות לא-נחמדים שהיתה לו בעבר, אפילו כזו שהיא לכאורה לא זכורה כמשמעותית, עם עצמו/עצמה או עם אחר, והיה חושב עליה שוב, ממרחק הזמן, בלי הרגשות שהיו אז, ואולי יכיר באחד מאלה, או בכולם: 1. לא ידעתי,

2. טעיתי,

3. היום אני רואה זאת מזוויות חדשות.


מרחב נשימה חדש נפתח כך.

מתנה של להיות עצמי חדש ניתנת כאן.

לעיתים זה יכאב, כאב של אמת, כאב של ממשות אמיצה.

ואז ייוולד כוח פנימי חדש, של אחריות (לא, לא של אשמה). זו בריאה-עצמית חדשה, זו בריאת-עולם חדשה.

זה יוצר חיבורים, ולא הפרדות.


*


החיבורים האלו מתרחשים כל העת בין בני אנוש, בין אדם לבין עצמו, בין אדם לחברו, בין אדם לבריאה, בין אדם למשימתו וייעודו בחיים האלו, וזה מתבטא בחיים היומיומיים עם בני המשפחה, עם הקולגות, עם ההוא שעומד ברכבו ברמזור על ידי, עם האיש במכולת, עם המורה של הבן שלי ועוד ועוד.


עלינו ללמוד לפתוח את העיניים לחיבורים אלו, ולחצות את התודעה המפרידה והמבדלת אותנו.

- כשאנו רואים מנק׳ מבט חדשה, אפילו לרגע;

- כשאנו שואלים את עצמנו: מה נתן לי האדם הזה?

- כשאנו עוצרים לרגע כדי לנשום ולהיזכר בכל האנשים שמהם למדנו את כל מה שאנו יודעים; - כשאנו עוצמים לרגע את עינינו ומקדישים בנדיבות-הלב מיכולותינו למען אדם שונה, למען החיבורים. או אז אנו אורגים חיבורים, ״מקרמה״ חדש, שנמצא אך ורק באחריותנו.


*

כל זה לא קורה לבד.

כל זה לא קורה אפילו לא למי שיש ידע רוחני נרחב.

כי ידע רוחני בלי האדם, נשאר ידע שאפשר למסגר אותו או לשים אותו בתבנית....


גם בתוך תהליך ההתפתחותי הפנימי הפרקטי שאדם לוקח על עצמו נותרת בעינה האזהרה מהלך-נפש מטריאליסטי: אדם שהיה לתלמיד מדע-הרוח מוכרח להיזהר שלא יאבד אף אחת מתכונותיו כאדם אציל וטוב, כאדם הפתוח וגם ער לכל דבר מציאותי-פיסי. להיפך, מרגע היותו לתלמיד מדע-הרוח חייב הוא, ללא ליאות, להגביר את כוחו המוסרי, את טוהרו הפנימי, וכן את כושר הסתכלותו והבחנתו... [עליו] לדאוג בתמידות להרחבה ולהעמקה, גם של כושר אהדתו לבני אדם ולבעלי חיים, גם של חושו ליפי הטבע. אם לא ידאג לכך, אז יקהו התרגילים הללו בהדרגה את הכושר הזה ואת החוש הזה. ליבו יתאבן, חושו יקהה. זה עלול לגרור תוצאות מסוכנות. (ר. שטיינר, כיצד קונים דעת העולמות העליונים, עמ׳ 42)

חיבורים הם באחריות שלנו.

בזכות העובדה שהאדם יכול להסתכל על עצמו, בזכות זאת שהוא ׳מפוצל׳, הוא זה שיכול לחבר, היחיד שיכול לחבר.


זה נדרש בכל עת, ובזמנים האלו - יותר מתמיד.


**


מחר, יום ראשון, 3.12.2023, אשתתף בערב מבוא שמתקיים בבית חינוך ״רעות״ ביפו, כשלוחה של מכללת ״זומר״ הוותיקה - לקראת קורסים חדשים הנפתחים שם בעוד שבועיים, ב- 17.12.23; אחד מהקורסים, ״להיות אדם - משמעות והתפתחות בראי האנתרופוסופיה״, יהיה בהנחייתי. מוזמנות ומוזמנים להגיע להשתתפות בערב המבוא, ללא התחייבות - בית חינוך ״רעות״, רח׳ פחד-יצחק 8 תל אביב, בשעות 19:00-20:30. פרטים על הקורסים תמצאו בקישור כאן.


בתפילת הלב למי שרחוק כעת מביתו, בכל מקום שהוא.


בתמונה: מיצב בכיכר הכניסה בקיבוץ הרדוף למען בני האדם שנחטפו מבתיהם באישון-בוקר.

.




30 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page