לאן פנינו?

תודעה פעילה

השאלה ׳לאן פנינו׳ - יש בה משהו מן היהירות. כי מי יודע/ת? מי באמת יודע/ת? הרי העולם שבחוץ עובר שינויים מהירים מרגע לרגע; גם האדם עובר שינויים מהירים - בטכנולוגיה שהוא נחשף אליה והשפעתה עליו, בדרך החשיבה שלו (שלעיתים מתנוונת, לאור הטכנולוגיה), בדרך שבה הוא מחובר לרגשותיו; באינסוף אופנים שרובם אינם בתחום התפיסה שלנו, רחוקים מאוד מהתודעה הרגילה המודעת שלנו. ולא רק במחשבותיו וברגשותיו של האדם מתרחשים השינויים האלו; גם כשאני מתבוננת במעשיו או היעדר-מעשיו של אדם בעולם יש שינוי - יש מי שנרתם בזמן הזה עוד יותר לעשייה, יש מי שעוד יותר ׳נרדם׳ (מיואש, שואל ׳מה הטעם?׳), והמנעד בין העושה ובין הנרדם הוא מגוון, עצום ומאוד אישי.

המעשים קשורים למחשבות שלנו - אנו חושבים ועושים, לפעמים מיד ולפעמים לא מיד; לפעמים אנו עושים משהו ורק אחר כך מבינים מה היתה המחשבה מאחורי המעשה - כך זה קורה כאילו מאליו, כאילו ׳בלעדינו׳. אך גם פה יש מנעד עצום של פעילות תודעתית; ולפעמים אנו הם אלו שבעצמנו מביאים חשיבה פעילה לתוך המעשה, או מייצרים מעשה מתוך חשיבה פעילה שאנו יזמנו.

במילים אחרות, התודעה שלנו מאוד עשירה, יצירתית, מגוונת, ובעיקר - נסתרת.

וזה מה שיפה בה - היא נסתרת, והיא מתגלה, ונחשפת כשאנו שואלים שאלות, כשאנו מתבוננים בה, כשאנו לא רק צועדים בעולם הארצי והחוקים שלו, אלא גם פתוחים לכוחות השונים הנסתרים הפועלים בו והופכים שותפים-פעילים בתוך שדה התודעה הזה, המשתקף אחר כך בעולם הממשי, החיצוני.

התנגדות

ובלי לקלקל את ה׳אידיליה-לכאורה׳ הזו, מיד עולים כוחות חוסמים; כוחות של התנגדות, ׳קולות פנימיים׳ שהם תוצר של כל מה שאנו יודעים עד כה. וכך, כל מה שלא ידוע לנו - איננו מודעים לו ממילא - לא יכול להיכנס פנימה. או אז אדם נאלץ - כשהוא מגיע לדוחק, לצרה, לכאב, כשהמציאות החיצונית למשל לא מתקיימת כפי מחשבותיו - לשאול שאלות של ממש, ואז אפשר לומר שהוא עצמו נכנס לתמונה, נכנס להיות היוצר הפעיל, ולא יושב פאסיבי למול המציאות. הקשיים שמערימה המציאות החיצונית הופכים להיות קרש קפיצה כשהאדם הופך פעיל. זה לא קל, אך זה המצב.

פעילות ׳אדמית׳ זו, שניתן לחקרה ולפתחה, קושרת את האדם לעולמות הרוח. אין קשר כאן לדת כלשהי. כמובן, אורח חיים דתי מצוי גם הוא - כהרבה דברים - בתחום בחירה של האדם; אדם יכול להכיר בכוחות רוח, ולא לחיות באורח חיים דתי. ואדם יכול לחבר את ההכרה בכוחות הרוח גם לצורה המעשית של ציוויים דתיים.

למעשה, הכרה בכוחות רוח אינה קשורה (עוד) לדת זו או אחרת.

בעבר היה קשר הדוק בין השניים - אדם שלקח על עצמו קיום דתי נתפס כמכיר ברוח, וזה שלא - נתפס כאתיאיסט.

כיום זה לא כך. למעשה, כבר כמה עשרות שנים טובות זה מאוד בולט שאין קשר הכרחי בין השניים. ידע-אדם וידע-עולם רוחי פתוחים לכל אחד, ואין שום חובה לחבר זאת לציווי-עבר כזה או אחר. יתירה מכך, גם את הציוויים הדתיים החיצוניים הבאים בצורתם העברית (כלומר, מן העבר), על חכמתם הגדולה והעמוקה, אנו מוזמנים להתאים לזמננו כיום; אנו מוזמנים לראות מה רלבנטי וכיצד, ומה לא רלבנטי עוד. ממש כשם שיש דברים שהיו לנו רלבנטיים כשהיינו בני 12, וכיום הם כבר ממש לא.

להסתכל קדימה

אם כך, ובכל זאת, לאן פנינו? האם ניתן ללמוד משהו מתורות הסוד לגבי זה?

עצם השאלה פותחת יריעה רחבה ואינסופית. העולם והבריאה קיימים מזה אלפים רבים שנים, וכנראה שכך גם יהיה באלפי השנים הקרובות.

ועדיין, השאלה הזו רלבנטית בכל זמן שהאנושות נמצאת בו - בהתאם לשלב ההתפתחותי שלה.

גם לאנושות יש שלבים התפתחותיים, ממש כמו לאדם הפרטי.

זהו ידע מרתק שניתן ללמוד אותו באופן לא תיאורטי, אלא ממשי, והוא תורם רבות להתפתחות האישית של כל אדם בפני עצמו.

הכיוון שעליו מצביעים בתורות הסוד הוא כיוון של העצמת חופש הפעילות של האדם בתודעתו ובקשר שלו עם העולם החיצוני, מה שיכול להוביל להרחבת חופש הבחירה של האדם ולכינון של כוחות אהבה מוסריים במובן חדש על האדמה.

כך, למשל, במילותיו של ר׳ שטיינר בהרצאה מיום 4.12.1922: ״מבלי היכולת לאהוב לא יהיו חיים מוסריים כאן על האדמה. הכל נובע מההבנה שבה אנו פוגשים את הנפש של האחר, ומן החתירה להשלים את מה שאנו עושים מתוך הבנה זו. כיצד אנו מתנהגים אל האחרים בחוסר אנוכיות, או כיצד באהבה אנו פועלים באופן מוסרי..״ - ועל כך אדם יכול להחליט אך ורק מתוך בחירה, בחירה שהיא תוצאה של הרחבת תודעתו מתוך רצונו-שלו.

כלומר, השלב האבולוציוני בו האנושות נמצאת כיום, מה שלא היה כך בעבר, הוא שלב בו האדם מוזמן להיות יותר ויותר בעל הבית של חייו, של החלטותיו, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית/קהילתית בסביבה בה הוא חי.

וזה עניין מאוד מאוד משמעותי, עמוק ורציני;

העובדה שאדם הופך יותר ויותר ׳בעל הבית׳ - מעמידה אותו, כמעט בכל רגע נתון (!), בפני בחירה כלשהי: החל מהדבר שהוא לכאורה הכי פשוט ויומיומי (באיזה סוג רפואה /חינוך/ חברה וכו׳ לבחור עבורי או עבור הילדה שלי - או איזשהו שילוב ביניהם) וגם ברמה החברתית הרחבה יותר: באילו החלטות וסוגי פעולה אני רוצה להיות שותף בסביבה שלי, במשפחה, בין החברים; וכך הלאה.

ועוד פעם, כוחות ההתנגדות

זה לא קל - דווקא משום הטעם שהזכרתי קודם לכן: אין יותר ציווי מבחוץ המורה לנו מה נכון ומה לא. אדם צריך למצוא זאת בעצמו. זו אחריות מלאה - למול חייו-שלו, למול האנשים שסביבו, למול העולם בו הוא חי.

כשהיו ציוויים מוסריים ומעשיים כאלו ואחרים - היתה דרך שפועלים לפיה.

כשאלו כבר לא רלבנטיים - על האדם לבחור; ומאחר שאין לו כלים ברורים כיצד לבחור, הוא נדרש לגלותם, לרכוש ידע לגביהם.

וכאן אין לי ספק שאנו נדרשים לידע-רוחי, ידע שיתן לנו כיוונים ממשיים, לא אישיים של אדם זה או אחר שרוצה להשפיע על אחר את דיעותיו והשקפת עולמו.

לא.

אלא ידע-רוחי שיפתח בפני כל אדם את הדרך לעצמו על מנת שיוכל להפוך שותף-פעיל עם כוחות הבריאה, על מנת שירחיב יכולותיו לבחור - לבחור לא רק את פעולותיו במציאות החיצונית, אלא גם את אופן התייחסותו למציאות החיצונית כשהיא לא תמיד תואמת את ציפיותיו.

הזמנה להתרחבות

אז השאלה ׳לאן פנינו׳ היא גדולה מאוד. ומאחר שהיא קשורה בחופש של האדם, בהגברת החירות שלו בחייו האישיים ובעולם - זה מחייב אותו לאחריות גדולה יותר.

זה לא נוח, ממש לא נוח.

לא בזוגיות, לא ביחסים עם הילדים, לא בשאלת הייעוד ולא בשום דרך.

אבל זה מלא ועשיר וזה רחב וזה מוציא ממקומות נוחים אל מקומות חדשים ומרחיבים.

בבקשה זיכרו זאת - החיים אינם נוחים. הם אינם ׳נוחים׳ במובן של פאסיביות, במובן של הישענות על מה שאני לא שותפה בו; להישען - כן, להיעזר - כן, להטיל את כוחי רק על ההישענות ורק על העזרה - זה לא עובד, פשוט לא עובד. אין תחליף לפעילות האדם - בתודעה ובמעשה. וכשאנו בתוך ההבנה העמוקה הזו - אנו גם יכולים להביס שוב ושוב את כוחות ההתנגדות.

זוהי ההזמנה שלי אליכם: להתרחב.

לא להישאר בידוע ובמוכר.

לא לחשוב שאנו יודעים וזהו.

להיפתח, להקשיב, לבדוק - תוך פיתוח מרכז פנימי שהולך וגדל והופך יותר ויותר למצפן, לעוגן, שממנו יוצאים ואליו חוזרים.

זו הזכות שלנו כיום - בעידן הזה, בזמן המורכב מאוד הזה - להיות בני אדם. הן בתודעה, והן במעשה.

**

פרטים לגבי אחד הקורסים בהם אני מבקשת לתרום את חלקי האישי - מצויים כאן - https://lp.vp4.me/n7bi - מפגש מבוא יתקיים בתל-אביב ביום שני בתאריך 4.9.23 בשעה 19:30.

פרטים על קורסים נוספים - יפורסמו בקרוב.

**

בתמונה: האדמה כפי שהיא נראית מלמעלה. בכל פיסת אדמה של הכדור הזה חיים הרבה בני אדם. עד כמה שזה נשמע לא הגיוני בעליל, כל אחד מהם מוזמנ/ת להיות שותפ/ה פעיל/ה בקיום.

לכל אדם כזה יש משמעות, משמעות ממש, בנתיב האישי הייחודי שלו/שלה.

גם ברגעים מאתגרים - אסור לשכוח את זה.

תודעתו ומעשיו של אדם - הם התקווה של האדמה.