top of page

״בומרנג - ליצור מתוך היש שהפך לאין״ - לקראת ראש השנה תשפ״ד

במוזיאון התרבות בעיר באזל בשווייץ (Museum of Cultures Basel) מוצגת יצירה של אמנית בשם Sonam Dolma Brauen. היצירה מורכבת מכדורי-רובה, וצורתה היא צורת בומרנג (ראו בתמונה ובסרטון בהמשך).

האמנית יוצאת מתוך חוויותיה האישיות הקשורות במלחמה ומביעה את אמונתה המוחלטת לפיה ״בכל אחד מאיתנו יש את הכוח להימנע ממלחמה״ (Each of us has the power to avoid war ).


הכדורים הריקים מסמלים את ההכרה שגם מלחמה איכשהו תחזור חזרה אלינו; כי ההבנה - התודעתית, קודם כל, לפני המעשית - שאנו כולנו שייכים למשפחת בני האדם, מביאה לכך שאין באמת אפשרות להילחם אחד בשני, כי זו מלחמה נגד עצמי. ומי ירצה במודע להילחם נגד עצמו? לכאורה אף אחד, אך למעשה, אנו כל הזמן נלחמים נגד עצמנו, רק לא שמים לב, ושמים את זה על האחר... אין זה אומר הסכמה בפועל לפעולות קשות של רוע, אך זה כבר לפוסט אחר. מדובר בתהליכים של אבולוציה של ההכרה של אלפי שנים.


״קארמה״

בהקשר זה, המילה ״קארמה״ הפכה מאוד שגורה. גם אני משתמשת בה, בידיעה שצריך תמיד להיזהר, כי מה אנו יודעים על זה? עדיין החושים הקשורים בזה אינם בהירים לנו. התודעה האנושית עדיין מתפתחת גם בהקשר הזה ורק בחיתוליה לגבי רכישת החושים הגבוהים הללו. זה יקרה בעתיד, שנבין זאת יותר, כי גם התודעה האנושית עוברת כל הזמן את האבולוציה שלה ככלל, לא רק האדם היחיד.


כשהסתכלתי במיצג הזה, ובמה שהאמנית ביקשה לומר דרכו (זה מופיע בסרטון עצמו), חשבתי שזה הביטוי הכי נכון ונוקב שהיא מבקשת דרכו להעיר את בני האדם: שימו לב, יש בומרנג, היא אומרת.

האתגר כאן הוא הפרשנות. איך יודעים מהו ׳בומרנג׳ ומתי ומה העיתוי? כמה זמן עובר עד שאנו מקשרים בין חוויה מסוימת /מחשבה מסוימת שלנו ובין משהו שהיה בעבר שלנו? והאם מדובר בחווייה של העבר בהכרח? והאם בכלל הכוונה היא ל׳שכר ועונש׳, כפי שהיהדות העתיקה למשל היתה מתייחסת לזה, או מדובר בתודעה אחרת?


את נושא הקארמה ניתן ללמוד בזהירות ובסבלנות לאורך זמן, בקורסים מתמשכים.

שאלות רבות עולות כאן - והן החשובות, ולא התשובות - שממילא יש להגיע אליהן טיפין טיפין תוך כדי חקירה פנימית. מה שכן נראה לי רלוונטי הוא ההכרה הבסיסית שכבר לא מדובר ב׳שכר ועונש׳, אלא באחריות, אחריות שהיא תוצאה של התפתחות ומודעות.


תהליכי מודעות, שיש בהם כדי לחשוף בפניי מחשבות/תפיסות/מעשים/ התנהגויות שלי מן העבר, ויש בהם כדי להסתכל ולהבין מה היתה רמת התודעה שלי אז ואשר ממנה חשבתי/תפסתי/פעלתי/התנהגתי - יכולים לחשוף בפניי גם את האחריות המתבקשת ממני להווה ולעתיד.

תרגיל קטן חישבו על סיטואציה שאתם חווים היום, אולי היא קשה לכם, וחפשו אם יש לה קשר, חוט כלשהו, אל העבר שלכם. זה יכול להיות קשור לתפיסה שהיתה לכם בעבר לגבי עצמכם, לגבי מישהו מסוים, לגבי הרגל מחשבה שעובר במשפחה שלכם מדור לדור - כל דבר שתגלו הוא רלוונטי, אין פה ׳נכון׳ ולא ׳נכון׳, אתם כבר תרגישו ותדעו; ואז, נסו להתחקות אחר התודעה שהיתה לכם אז, האם פחדתם, האם אימצתם משהו מתוך הרגל, האם האמנתם שזה נכון לאור אירוע מסוים שהיה אז, וכך הלאה; חישבו מי האנשים שהיו קשורים בזה בזמנו, מלבדכם. וכעת חיזרו חזרה להיום, להווה - האם וכיצד זה משפיע על הסיטואציה שאיתה אתם מתמודדים כעת? יתכן שתגלו חוט ישיר, אולי עקיף, ואם תגלו אותו - השאלה כעת תהיה לזהות איך התודעה שלכם השתנתה ביחס לדבר הזה היום, לעומת העבר, ומה זה אומר מבחינת האחריות שלכם.


יתכן שזה נשמע מופשט, עד שמתחילים לתרגל את זה, להקשיב פנימה. ואז משהו מתבהר. משהו שהיה ׳יש׳ הופך לסוג של ׳אין׳ ומפה מתרחש בהדרגה ובסבלנות משהו חדש.


אוצרות

האנושות עוברת תהליכים מטלטלים אשר חושפים קשרים קארמתיים מן העבר המבקשים התייחסות אחרת, תודעה חדשה, בשונה מחזרתיות המנציחה את הדפוסים הישנים. מסע של סבלנות והקשבה טובה פנימה יגלה לנו אוצרות.

הבומרנג יקבל משמעות אחרת.

ראש השנה העברי של שנת תשפ״ד בפתח.

הכאוס המשתולל הוא כאוס רחב מאוד. כוחות רבים רוצים לחזור אחורה, לזמנים שאין לחזור אליהם - כמו שמבוגר בן 60 לא צריך לחזור לנהוג כמו ילד; זה לא יהיה נכון למבוגר הזה, הוא יאבד את עצמו. כך גם העולם והכוחות המבקשים למשוך לאחור. יש לעמוד איתן בתוך הסחף הזה, המגיע בתחפושות שונות ומשונות, בפנים ובחוץ, באופן אישי ובאופן מדינתי ובאופן גלובלי, ולהתמקד בדבר אחד שמעולם - מעולם ! - האנושות לא התמודדה עמו כמו היום באופן הזה: להתמקד בתודעה של האדם.

כל אדם

מעולם לא היה מצב בו כל אדם, כל אדם ממש, יכול להתמודד עם התודעה שלו, לחקור אותה, לפרק אותה, להבין אותה. מעולם זה לא קרה כך כי זה היה נתון בעבר למורים, למנהיגים מסוימים, לכוהנים, למתקדשים, לאנשי דת גבוהים וכו׳. זה כבר לא כך, ומשום כך אנו מבולבלים - כי אנו נדרשים להכיר את התודעה שלנו, כל אחד בפני עצמו/עצמה, עם כמעט אפס כלים. למה כמעט אפס? כי יש כלים, וכל אדם מוזמן להיחשף אליהם, בקצב שלו, בדרך שלו, ולהתחיל ליישם אותם, להמשיך ליישם אותם, ולא משנה כאן כמה זמן זה ייקח. במובן של עבודה תודעתית אין משמעות ל׳זמן׳. העבודה נעשית, וזהו. אף תינוק לא שואל כמה זמן ייקח לי ללכת. הוא פשוט לומד ללכת.


ואז דוקא ממחשבות המעורבות ברשעה וטומאה יוצא אור גדול, שמחדש כח של חיים, העולה על גבי השמות הרגילים בעולם, ומתאים אל התכנים העצמיים, שהם יותר מבוררים ויותר חזקים במציאות, יותר מאמצים את הרוח, ויותר משפרים את החיים, ומרעננים אותם.

(הרב קוק, אורות הקודש ג׳, י״ג).

האדם הוא ה׳מבורר׳ את מחשבותיו ודפוסיו, הופך בהדרגה את התהליך של הבירור לתהליך של רענון והתגברות על סבל, בהדרגה, הכל בהדרגה, הכל בתהליכים של סבלנות. בברכת ״שנעשה שנה טובה״ בתודעתנו, ושכוח הבריאה ייטיב את השנה לתודעה האנושית, ושנדע לזהות זאת ולהקשיב ולקבל ולהפיץ הלאה את כוחות היצירה האלו - יצירה מתוך היש שהפך לאין.


למידע על מפגשי-מבוא קרובים לקורסים בהם אני מלמדת לחצו כאן.





(התערוכה הנ״ל, המורכבת מיצירות רבות בנושא ״לילה״, ״בודהיזם״ ועוד - מוצגת שם עד 21 לינואר 2024. להעשרה נוספת לגבי האמנית לחצו כאן).

40 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page