top of page
  • תמונת הסופר/תיפעת אהרן

תחושת חוסר אונים בכאוס שנראה הולך ומתגבר - ההתמודדות עימה, ואתי הילסום אחת



בגינה הקטנה ליד ביתי כרתה העירייה חלק מעץ מפואר ויפייפה, שצומח שם כבר שנים.  

אף אחד לא ידע מדוע ולמה, וכריתת הענפים נעשתה באופן שהדבר האחרון שניתן לומר לגביו הוא שהיתה פה מחשבה של אכפתיות. ממש לא היתה. פשוט חתכו את הענפים בשרירותיות.

 

זה מתחבר היטב עם תחושות שבאות והולכות גם בתוכי, גם בסביבתי, גם בקליניקה, ובכלל - חוסר אונים נוכח מציאות מעוותת, שלולא היתה כל כך קשה וכואבת, ניתן היה להתפקע מצחוק לאור גודל הגרוטסקיות שלה. זו לא מציאות בלתי-נתפסת מהטעם הפשוט - זו המציאות. יותר נכון, גם זו הינה המציאות.

 

**

 

חוסר-אונים אמיתי, כלומר, כזה שאנו חווים בו תחושה ממשית של ״ללא מוצא״, תחושה שלא עוברת גם כשאנו ׳מספרים לעצמנו׳ כל מיני ׳סיפורים׳ על מנת לעגל ולעדן את הקושי; בחוסר-אונים אמיתי אי אפשר לייפות את הדברים, הם בולטים וצועקים ולא נותנים לפנות ימינה, שמאלה, אחורה, קדימה; זו חווייה אמיתית שיכולה להעלות ייאוש, ותחושה של עינוי פנימי: מצד אחד הכמיהה למציאות שפויה, למציאות של לקיחת אחריות, למציאות של ביטחון; ומצד שני הבנה שזה לא קורה, ושוב לא קורה, ושוב לא קורה.

 

ואז יתכן שבאופן אנושי לגמרי שמחפשים מקומות להקהות את הרגשות, לחפש דרכים לצאת מן העינוי הזה, מן הייאוש שלרגע מזדחל.. כך, באופן טבעי ובריא, כשכל מה שאנו מכירים מרגיש שלא עובד לנו כבר, אנו בכל זאת מחפשים מזור.

 

**

 

רבות נכתב על שהייה בתוך תחושת חוסר-אונים, ההזמנה לשים-לב למה שקורה בתוך התהום הזו, להשתדל להחזיק שם.

 

זה נכון - בתוך המצב הקשה הזה של חוסר אונים, ייאוש וחוסר וודאות - הנכונות להגיד לעצמי ״אני לא יודעת מה לעשות, איך לחשוב, אני לא יודעת איך להיות בזה על סמך מה שאני מכירה״ - היא חיונית, ככל שאפשרי הדבר.

 

**

כשאני בתוך המצב הזה אני חווה שאני עומדת מול מהלכים כל-כך גדולים, כל-כך עצומים, שמעורבים בהם כוחות אדירים של תודעה של הרבה מאוד אינדיבידואלים (שאינם בהכרח מודעים לעצמם), עד כדי כך שדווקא העוצמה של הכוחות האלו והתהליכים האלו נותנת פרופורציות - פרופורציות לגבי מה אני מסוגלת ולא מסוגלת לעשות או לא לעשות בתודעה שלי ובמעשים שלי.

אבל לא לטעות באשליות - זה שלרגע הפרופורציות האלו מבליחות, מגלות לי עד כמה מורכבת ומרובדת היא המציאות בכל פעם יותר ויותר, לא אומר שיש בהירות ברגע אחד של מה כן ומה לא; זו עבודת בירור פנימית לשאול מה נגיש לי ומה לא; כל כך קל ליפול לאשליה שאם רק כך וכך יקרה - השלטון יוחלף/העולם יגיד כך וכך/ הצד השני יתעשת או ייתפס או ׳יחוסל׳/ מישהו ילמד לקח, כאן או שם/ וכך הלאה - ואז יהיה שקט ו׳חזרה׳ לשיגרה.

 

דווקא עוצמת השכבות המתגלה במציאות המסובכת הזו היא זו שמזכירה לי ששום אשליה כזו לא עובדת.

 

**

 

וכך, מבעד לחרכים של חוסר אונים, אני גם עומדת ומשתאה בתוך בליל-התודעה הזה: העוצמה של הדברים הפועלים כבר מס׳ שנים בגלוי, הרגשות שעולים בתוכי, פחדים, אי וודאות, ייאוש, תמיהה מחלישה על ׳מה הולך פה??!!׳ ו׳למה אף אחד לא עוצר את זה??!!׳, וגם השתאות כאילו אני צופה במשחק מונופול מהסוג הגרוע ביותר (האם יש מונופול טוב?).

 

אני נזכרת במילים של אתי הילסום מתוך יומנה: 

המדכא ביותר הוא: לדעת שמכל האנשים שאני עובדת איתם אין אחד כמעט שאופקיו הרוחניים מתרחבים. הם גם לא סובלים באמת. הם מלאים שנאה ואופטימיות עיוורת לגבי גורלם האישי, הם עסוקים בתככים, הם עדיין שואפים לעלות בדרגה, כל העסק הזה הוא טינופת אחת גדולה ויש רגעים שבהם אני רוצה להרים ידיים ולהניח את ראשי על מכונת הכתיבה ולומר: אני לא יכולה להמשיך כך. אבל בסופו של דבר אני ממשיכה ולומדת עוד ועוד על טבע האדם.

(השמיים שבתוכי, עמ׳ 118).

 

וגם:אם כל הסבל הזה לא יוליך להרחבת האופקים, לכך שנהיה הומאניים יותר, משום שנדע להבחין בין עיקר לטפל, הרי הכל היה לשווא.

(שם, עמ׳ 119). 

 

**

 

ולאט לאט, מתוך כל אלו, לעיתים מבליחה בהירות קטנטנה כדי לכוון, ולו לרגע, ועוד רגע, ועוד אחד; לכוון למחשבה הנכונה ברגע הנתון, להביא את כוח התודעה הער והפעיל שלי לחשוב נכון את מה שניתן לחשוב נכון, בלי טיוחים ואשליות מצד אחד, ובלי חושך תהומי מצד שני; ומתוך מחשבה נכונה יכולה להיגזר גם הפעולה הנכונה, נכונה לרגע האחד הזה, הקונקרטי. כי ברגע הבא יכול להיות משהו אחר בתכלית.

 

**

 

וגם העץ שענפיו נכרתו בצורה כה שרירותית - יצמיח את עליו החדשים שם, כי יש לו חוק, ולחוק הזה הוא לא יכול להתנגד.

האדם, בשונה מן העץ, יכול להתנגד - וזהו ההבדל הגדול ביותר.

 

ועל אף שהבדל זה מביא לקטסטרופות, כמו שאנו רואים - כשהאדם נכנע לכוחות-ההתנגדות הפועלים בו וסוחבים אותו מטה לדפוסיו, להרגליו, לתאוותיו ולאשליותיו, ואנו כולנו כלולים בזה גם אם נגיד שלא - גם אז עלים חדשים בתודעה שלנו יכולים לצמוח, לאט לאט, בהדרגה, ואולי אף בענווה בשל אי-הידיעה שפועמת בכולנו.

 

 

 *******************************************************************

 

שני קורסים חדשים לסמסטר ב׳:

ובתוך תנועת האי-וודאות עומדים להיפתח שני קורסים בסמסטר ב׳, בתחילת חודש מרץ 2024 הקרב:

 

ימי שני - הפיצול בין המינים בראי הגוף, הנפש והרוח.נלמד, נקרא, נשוחח ונתרגל נושא חידתי זה של ההבחנות בין נשים וגברים, תפקידים, אתגרים, תודעה שונה ודומה, ועוד.

 

ימי רביעי - קורס המשך והעמקה בנושא ״המפגש עם הרוע״.

 

 

וישירות אצל טל היקרה בווטסאפ 050-5489100, או במייל talevy90@gmail.com

 

 

 

צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page