בפוסט זה אני מתבוננת הקשר שבין אדם למדינה, נושא די רלבנטי לימים אלו בהם מבנים עצומים של משטרים וממשלות נסדקים למול עינינו.
זהו טקסט הלקוח מתוך הרצאה של ר׳ שטיינר מיום 1.5.1917:
״קיילן מעלה את השאלה: מה הוא הקשר בין הפרט למדינה? וכאשר הוא מנסה לתת תשובה לשאלה זו, הוא נתקל מייד בקושי. הוא רצה לתאר את המדינה כמציאות, כשלם, או במילים אחרות, כאורגניזם. כבר היו אנשים שתארו את המדינה כאורגניזם, אבל אחר כך נתקעים מייד בשאלה הבאה המתבקשת: אורגניזם מורכב מתאים, אז מה הם התאים של המדינה? כמובן, הם בני האדם, הפרטים! זה מה שחושב גם קיילן: המדינה היא אורגניזם, צורת חיים, כמו האורגניזם האנושי או זה של בעלי החיים, וכשם שהאורגניזם האנושי מורכב מתאים אינדיבידואליים שונים, כך גם המדינה מורכבת מתאים אינדיבידואליים, מבני האדם; הם התאים שלה.
קשה לדמיין אנלוגיה אומללה יותר, מוטעית יותר! אם נבנה עליה שורה של מחשבות, לעולם לא נוכל להגיע להבנה ברורה של האדם. מדוע? התאים באורגניזם האנושי צמודים אחד לשני, ולקירבה ההדדית הזאת יש משמעות מיוחדת. כל המבנה של האורגניזם האנושי תלוי בצמידות הזאת. באורגניזם של המדינה, בני האדם אינם צמודים אחד לשני כמו התאים האינדיבידואליים של האורגניזם האנושי או זה של בעלי החיים. דבר כזה בכלל לא יכול להתקבל על הדעת. במסגרת המדינה, האישיות של האדם היא משהו שונה לחלוטין מהתאים באורגניזם. ואם כבר משווים את המדינה לאורגניזם, עלינו להבין שאנחנו, וכל מדע המדינה, טועים טעות מרה אם אנו מתעלמים מהעובדה שהאדם כפרט איננו תא, אלא המרכיב הפרודוקטיבי שיכול לשאת את המדינה, בעוד שהתאים ביחד מרכיבים את האורגניזם, וביחד יוצרים את השלם הזה שהכול תלוי בו. מסיבה זו, המדינה של היום, בה רוח הקבוצה כבר איננה כמו שהיא הייתה בזמנים הקדומים, יכולה להתקיים רק דרך המאמץ והיוזמה של הפרט. אי אפשר להשוות זאת לתפקיד של התאים.״
כלומר - שטיינר יוצא כאן נגד האנלוגיה לפיה המדינה היא אורגניזם שלם המורכב מפרטים, כמו שגוף מורכב מתאים. ההבחנה שהוא מבקש לשים היא בדיוק התמונה ההפוכה וזאת בגלל האישיות האנושית, קרי, האינדיבידואליות האנושית שכוחה התפתח בתודעה האנושית ברבות מאות ואלפי השנים: תא אכן *מרכיב* את האורגניזם, בעוד האדם *נושא* את האורגניזם, קרי, את המדינה.
* בהמשך המאמר הוא מוסיף:
״..... אם כן, יש לקיילן את הזכות להשוות את המדינה לצורת חיים, אם זה רצונו, אבל אז הוא צריך לחפש את התאים הנכונים. אך לא ניתן למצוא את התאים הנכונים, מפני שהם לא קיימים. למדינה פשוט אין תאים! אם אנו ניגשים לסוגיה בחשיבה שתואמת את המציאות, ההשוואה הזאת קורסת. אני רוצה להבהיר שרק כאשר החשיבה היא מופשטת, כמו זו של קיילן, ניתן להסתדר עם מחשבות מסוג זה, אך ברגע שאנו חושבים במונחים מציאותיים, אנו נתקלים במכשול, כי שורשי המחשבה אינם נעוצים במציאות. אנו לא מוצאים את התאים; למדינה אין תאים. מצד שני, אנו מגלים משהו שונה לחלוטין. אנו מגלים שניתן להשוות את המדינות האינדיבידואליות לתאים, ואת סך הכול של המדינות על פני האדמה לאורגניזם, לצורת חיים. ואז עולה מחשבה שנושאת פרי. אך קודם עלינו לענות לשאלה: באיזה סוג אורגניזם מדובר? איפה ניתן למצוא בטבע משהו דומה, משהו שבו התאים פועלים אחד על השני באופן הדומה לאופן בו כל מדינה אינדיבידואלית מהווה תא בכל האורגניזם של האדמה? ״
הבסיס לדבריו: שטיינר לא מסכים עם דרך החשיבה שמייצגים קיילן ודומיו, דרך של חשיבה מופשטת, מבוססת-דימויים, שאינה קשורה למציאות עצמה.
אם כך - הוא מציע אנאלוגיה אחרת: המדינות הן התאים המרכיבים צורת חיים, ולא בני האדם. וכאן עולה השאלה, מהי/מהו צורת החיים הזו המורכבת מן המדינות?
**
״אם ממשיכים בהתבוננות, אנו מגלים שניתן להשוות את האדמה כולה רק לאורגניזם של צמח, לא של בעל חיים, ועוד פחות לאורגניזם של האדם. בעוד שהמדע החיצוני עוסק בממלכת המינרלים, בממלכה האַנְאוֹרְגָּנִית, אם נרצה לייסד מדע מדינה נכון, הוא חייב להתבסס על סדר חשיבה גבוה יותר, על החשיבה של ממלכת הצמחים. איננו צריכים להגיע לממלכת בעלי החיים, ועוד פחות לממלכת האדם, אך אנו חייבים להשתחרר מהחשיבה המינרלית. אך אצל הוגי הדעות מהסוג שדיברתי עליו, הדברים נשארים כפי שתיארתי. הם אינם משתחררים מהחשיבה המינרלית, מצורות החשיבה של המדע החיצוני. הם אינם יכולים לעלות לחשיבה הגבוהה יותר, המתגלמת בממלכת הצמחים, אלא משתמשים בחוקים של ממלכת המינרלים כאשר הם מנתחים את המדינה, והם קוראים לזה מדע המדינה.״
שטיינר פונה אל ארבע הממלכות הקיימות בטבע: ממלכת המינרלים, הדומם; ממלכת הצומח; ממלכת בעלי החיים, וממלכת האדם.
לדעתו, הוגים ׳מטריאליסטיים׳ כמו קיילן, אותו הציג קודם לכן, נשענים בהגותם על כך שכדור הארץ - על יושביו (!) - הוא ממלכה של מינרלים, בעוד שהוא, או האדמה, היא רק *מצע* ליושביה, כפי שהיא עבור הצמחים לצמיחתם.
חישבו על התמונה הזו: האדמה היא מצע לצמיחה עבור בני האדם, כפי שהיא עבור הצמחים. ואצל האדם, כמובן, מוסיפים את הרבדים הנוספים שבו, כלומר, את פעולתו העצמאית והחופשית, את עצמו.
כל עוד מבקשים להתבונן על האדם דרך חוקים של ממלכות אחרות, למשל, ממלכת המינרליים, מגיעים לעיוות המציאות ומהותה.
ממשיכים.
**
״כדי להגיע לתפיסה חיה שנושאת פרי, כל החשיבה שלנו חייבת להיות מעוגנת במדע הרוח. ואז נוכל לומר לעצמנו: האדם מתעלה עם כל ישותו כאינדיבידואליות מעל למדינה; הוא עולה גם אל עולם הרוח, שהמדינה אינה יכולה להגיע אליו. לכן, אם אתם רוצים להשוות את המדינה לאורגניזם, ואת בני האדם האינדיבידואליים לתאים, אז, אם תחשבו בהתאם למציאות, תגיעו לרעיון של אורגניזם משונה, לאורגניזם המורכב מתאים שונים, אך תאים אלה יצמחו וייצאו בכל מקום מעל לעור; תגיעו לאורגניזם בו התאים יתפתחו לגמרי כלפי חוץ, בלי קשר עם החיים מחוץ להם. כלומר, עליכם לדמיין את האורגניזם הזה כדומה לשערות חיות הגדלות מעל העור, שכל אחת מהן חווה את עצמה כאינדיבידואליות. אתם רואים איך החשיבה החיה מביאה אתכם למציאות, איך היא מראה לאדם את הקשיים הבלתי אפשריים שנתקלים בהם אם רוצים להגות רעיון שישא פרי. לכן לא מפתיע שרעיונות שאינם מופרים על ידי מדע הרוח אינם מסוגלים לתמוך בנו בהתמודדות עם מצבנו הנוכחי. כי איך נוכל לעשות סדר בכאוס בעולם, אם אין לנו כל מושג לגבי מה היא הסיבה לכאוס? אפשר לפרסם עוד מסמכים רבים בסגנון החשיבה של ווילסון, מסמכים העוסקים בכל מיני התארגנויות בינלאומיות, אבל אם הם אינם מעוגנים במציאות, הכל נשאר בגדר של מילים ריקות.״
מילים ריקות הן מילים הנובעות מחשיבה מתה, חשיבה שאין בה את היסוד החי שנובע כשמסתכלים על התמונה כולה של העולם, של הבריאה, הכוללת את העובדה שהאדם מורכב מחיי רוח, מחשיבה התפתחותית, נעה.
כשלא לוקחים בחשבון תנועה - הקיבעון מבקש לשלוט - והתוצאות הן הרסניות.
**
כעת הוא ממשיך לשוחח על הכאוס העולמי, שהיה נוכח גם בתקופתו, לא כל שכן לאחר מכן ובימינו אלו ממש:
״יש כאן מקרה שמראה עד כמה זה הכרחי שהתקופה הנוכחית תהיה חדורה באימפולסים של מדע הרוח. הטרגדיה של תקופתנו היא שאין בה יכולת ליצור רעיונות שיוכלו לחדור לחיים האורגניים של המדינה ולהוביל בהם. כתוצאה מכך, הכול הופך לכאוס, הכול מתערבב בצורה כאוטית. אבל אתם בוודאי רואים עכשיו איפה יש לחפש את הסיבות העמוקות יותר של הכאוס הזה. ואין זה מפתיע שספרים כמו "המדינה כצורת חיים" של קיילן מסתיימים באופן משונה ביותר. אנו חיים כעת בתקופה בה כולם צריכים לחשוב על מה יש לעשות כדי שבני האדם יוכלו שוב לחיות בהרמוניה אחד עם השני עלי אדמות, כאשר למעשה משבוע לשבוע האנשים נהיים נחושים יותר לא לחיות אחד עם השני, אלא להרוג זה את זה. איך הם יוכלו לחיות שוב ביחד?״
הרמוניה ולא מלחמה? אכפתיות בין אדם לאדם ובין אדם לאדמה, ולא הרס והרג? לא פשוט...
**
״אך המדע שמנסה לעסוק בשאלה כיצד אנשים יוכלו לחיות זה לצד זה בתוך המדינה, מסתכם במקרה של קיילן במילים הבאות:
"זאת צריכה להיות המסקנה שלנו בחקירה זו של המדינה כצורת חיים. ראינו שבגלל סיבות משכנעות, המדינה של זמננו עשתה מעט מאוד צעדים קדימה בכיוון זה, ועדיין אינה מודעת לגמרי שזוהי משימתה. אך בכל זאת אנו מאמינים בצורה גבוהה יותר של מדינה, שמכירה בצורה ברורה יותר ביעד הגיוני ושפוי, ושתתקדם במאמץ נחוש ובצעדים בטוחים לקראת יעד זה."
כך מסתיים הספר. איננו יודעים דבר, אין לנו מושג מה יהיה בעתיד! זאת המסקנה של חשיבה מסורה וקפדנית, זאת המסקנה של החשיבה של נפש ששוחה ביחד עם הזרם של זמננו, כך שהיא אינה מסוגלת להפנים את מה שהיא זקוקה לו. עלינו להיות מוכנים לראות את הבעיות האלו, כי האימפולס לרכוש תובנות לגביהן נולד רק כאשר אנו מוכנים להסתכל לדברים האלה בעיניים, כאשר יודעים מה הם הכוחות הפועלים בימינו.״
במילים אחרות: רק עמדה פתוחה, פעילה ויוצרת במימד החשיבה של האדם יכולה להביא לתובנות חיות, ולא כאלו הנשענות רק על מה שידוע כבר.
**
מה נדרש, אם כך?
״אין צורך בהתבוננות מעמיקה כדי להבין שבימינו יש כמו תשוקה ודחף למעין סוֹצְיָאלִיזַצְיָה. אינני מתכוון לסוציאליזם, אלא לחיברות[6] של האורגניזם של האדמה. אך החיברות חייבת להיות מודעת, ולא לבוא מהלא-מודע, כמו במשך אלפיים השנים האחרונות. החיברות, הסדר החדש או הכיוון החדש, אפשריים רק אם לומדים להכיר את מבנה האדם, אם רוכשים שוב את ידע האדם, כי הרי לדעת את האדם היה היעד שאליו שאפו גם המיסטריות הקדומות. החיברות קשורה לרובד הפיזי. אך לא ניתן לייסד סדר חברתי כאשר מתעלמים מהעובדה שכאן, במימד הפיזי, קיימים לא רק אנשים פיזיים, אלא אנשים בעלי נפש ורוח. אי אפשר להשיג או לממש שום דבר אם מדברים אך ורק על האדם החיצוני. תוכלו ליצור חיברות ולסדר את חיי החברה בהתאם לרעיונות של התקופה, אך תוך עשרים שנה יהיה שוב כאוס, אם מתעלמים מהעובדה שבאדם פועלת לא רק הישות הפיזית המוכרת למדע הטבע הנוכחי, אלא ישות של נפש ורוח. כי הנפש והרוח פועלות ומשפיעות בעוצמה רבה בכל מקרה. האדם יכול להתעלם מהן בתפיסתו ובמחשבותיו, אבל אין הוא יכול לבטל אותן. אך מאחר שהנפש שוכנת בגוף פיזי שנמצא בתוך סדר חיצוני שתואם לזמנים שלנו, היא זקוקה קודם כול לחופש הדעה, לחירות המחשבה. ואי אפשר ליצור חיברות ללא חירות המחשבה. והחיברות וחירות המחשבה אינן אפשריות מבלי שהרוח תהיה מעוגנת בעולם הרוח עצמו.״
חופש חשיבה, חיברות בין האדם לבין האדמה - אלו שתי המהויות לצורך התגברות על הכאוס, להפיכת הרע לטוב, ומקורן הוא רוחי. לא ארצי.
**
״חופש החשיבה כהלך נפש ורוח, החוכמה והבגרות הרוחנית, מדע הרוח כבסיס מדעי, כבסיס לכל סדר, הם בלתי ניתנים להפרדה זה מזה. רק מתוך התבוננות וחקירה מדעית רוחית ניתן למצוא את התשובות לשאלות לגבי האופן בו דברים אלה קשורים לאדם ולגבי האופן בו ניתן ליישם אותם הלכה למעשה בסדר החיצוני. חופש המחשבות, כלומר אותו הלך נפש כלפי הזולת שמכיר בכל מובן המילה בזכותו לחופש החשיבה, אינו אפשרי מבלי להכיר בעיקרון של חיים חוזרים ונשנים על האדמה, כי אחרת אנחנו מתייחסים לאדם כאל דבר מופשט. לעולם לא תראה את האדם באור הנכון אם אינך רואה בו תוצאה של גלגולים ארציים חוזרים. כל שאלת ההתגשמויות החוזרות חייבת להיות קשורה לתפיסה זו של חופש הדעה, חופש החשיבה. ובעתיד, יהיה זה בלתי אפשרי לחלוטין שננוע במציאות כאינדיבידואלים, אם לא נהיה מעוגנים עם נפשנו בחיי הרוח. אינני אומר שבני האדם חייבים להיות רואים רוחיים, למרות שחלקם כן יפתחו ראייה רוחית. אני אומר שהאדם חייב להיות מעוגן בצורה איתנה בחיי הרוח.״
כל עוד החשיבה - שהיא מאפיין המהות האנושית המבדיל אותו מכל יצורי הבריאה - מבוססת, כאמור, על דימויים חלקיים, הלקוחים מתודעה ישנה ומקובעת, תודעה חלקית הרואה באדם גוש חומר חד פעמי, לא תיווצר תפיסת עולם נכונה; ולכן גם לא תינקטנה פעולות נכונות - בכל תחום שהוא!
ומה שנראה - ורואים אנו - הינו פגר מת של כמיהה רוחנית להיטיב, שאינה מוצאת את ביטויה, ויוצרת ׳מדעים׳, כמו ׳מדע המדינה׳, המבוססים על עיוות.
האדם נושא את המדינה משמעו: האדם יוצרת את פעולת המדינה/השלטון; האדם עומד מאחורי המדינה ולא ה׳מדינה׳ מאחורי האדם.
**
ומה פירוש ׳רוח׳?
בפשט נדמה לי כי הכוונה הראשונית הינה ההכרה שמקור הבריאה כולה, ובכלל זה מקור בני האדם כולם, הוא אותו מקור.
הדתות במהותן האיזוטרית - לא זו המוחצנת שנשלטת על ידי פרשנויות בני אדם - מביאות את התמונה של מקור אחד לכל בני האנוש.
תארו לכם עולם שבו אדם חי את התודעה הזו בכל מאודו.
רק תתארו.
**
מתוך הרצאה של ר׳ שטיינר מיום 1.5.1917 : ״אבני יסוד להבנת המיסטריה של גולגותא״ (הרצאה מס׳ 9), בארכיון הנפלא והכה-חשוב של דניאל זהבי.
פוסט זה התפרסם גם בפייסבוק כאן:
