גם לאהוב טוב: כי האהבה קשה היא. האהבה בין אדם לחברו: זהו אולי הדבר הקשה ביותר, שהוטל עלינו, הקיצוני ביותר, המבחן האחרון והניסיון, העבודה שכל עבודה אחרת אינה אלא הכנה לה.
את המילים החד-פעמיות האלו כותב ריינר מריה רילקה (״מכתבים למשורר צעיר״, הוצאת מחברות לספרות).
מילותיו אלו הנובעות מעומק ידיעתו, מעומק חוויית החיים שלו, לא מאיזשהו רעיון פנטסטי או אידאליסטי.
אלו מילים המדברות בעד עצמן.
עמוק עמוק בתוך ליבנו, אם נהרהר בזה באמת ובכנות ובשקט בינינו לבין עצמנו כשאף אחד לא יודע ולא שומע ולא עד לכך (מלבד האני הרוחי שלנו) - נדע כי אמת הן.
אנו יודעים שזהו המבחן העיקרי שלשמו באנו אל האדמה הזו: ללמוד לאהוב.
ללמוד לאהוב - לא בצורה הפשטנית של האהבה, לא בצורה האנוכית שלה, לא בצורה הטבעית שלה (כלומר, שאיננו עושים דבר בשביל זה);
ללמוד לאהוב מתוך המקום העמוק ביותר, האמיתי, הבוחר ומתגבר על כל מה שמפריע לאהבה, על כל הקנאות והשנאות והעלבונות והביקורת וכל מה שהיא כוללת.
ללמוד לאהוב.
״העבודה שכל עבודה אחרת אינה אלא הכנה לה״.
ועכשיו, נצא ונלמד.
נצא מתוך העצמיות הצרה שלנו, ונלמד מתוך המוכנות לשאול שאלה.
גם כשהמלחמה בחוץ ובפנים, גם כשהמשברים שוברים ומייאשים, גם כשבני אנוש מצויים במנהרות מתחת לאדמה, כאן ושם ובכל מיני מקומות.
כמה קשה היא הדרך אל המבחן הזה.
ומה זה אומר על הכוחות שיש בו באדם, אם זוהי דרכו?
(בתמונה - הכפר מילו, קפריסין).
בברכה -
*לחג שכולל את כל הבלתי אפשרי באפשרי,
*לחג שכולל את החסדים והתמורות של כוחות הרוח באדם על האדמה,
*לחג שזזנו בו עוד צעד קטן לכיוון של אהבה שהיא פרי של כל מה שעבדנו בשבילו עד כה.