מחלוקות, מחלוקות....מחלוקת ופיצול כחלק מתהליך שלם - פוסט אופטימי בתוך ים המחלוקות שסביבנו, או: מחלוקות בשירות התפתחות האנושות :)
כוחות הפיצול, הפירוד והחילוק מאוד פעילים כעת, מאוד !!
הכוחות האלו לא נעימים, בלשון המעטה, ולא אחת השאיפה היא לסלקם ולהוציאם ולהנכיח אחדות הרמונית.
אלא שאין הרמוניה שהינה תוצאה של רצון חופשי אלא אם היא עוברת דרך מחלוקות.
והנה טקסט יפייפה של ר׳ נחמן בעניין הזה (מתוך שיחות הר"ן ע"ז).
**
קודם כל - נוכח המוות תמיד מפסידים:
כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַחֲלוֹקוֹת. הֵן בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְכֵן בְּכָל עִיר וָעִיר. וְכֵן בְּכָל בַּיִת וּבַיִת, בֵּין הַשְּׁכֵנִים וּבֵין כָּל אֶחָד עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ וּמְשָׁרְתָיו וּבָנָיו. וְאֵין מִי שֶׁיָּשִׂים עַל לִבּוֹ הַתַּכְלִית – שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָאָדָם מֵת, כִּי הַיּוֹם שֶׁעָבַר לֹא יִהְיֶה עוֹד, וּבְכָל יוֹם הוּא מִתְקָרֵב לַמִּיתָה.
אז החוק הוא שיש מחלוקות - בכל מקום. זה חוק אובייקטיבי!!
אם כך, כבר אפשר להירגע :)
וזה בהחלט משמעותי שאפשר להירגע.
כי יש לנו דימוי שלא אמורות להיות מחלוקות.
וזה לא נכון. ממש לא.
למחלוקת יש תפקיד.
השאלה היא אם אנו יודעים איך לנהל את המחלוקת בדרך ארץ.
והחשוב הוא שר׳ נחמן כבר שם איזושהי פרופורציה מול העיניים: שבזמן שאדם נשאב למחלוקת, למלחמה ולויכוחים הוא שוכח את התכלית, את העיקר: שנוכח המוות תמיד מפסידים.
ובעצם הוא מבקש לומר לאדם המתווכח/הסוער/ החפץ להיות צודק בכל מחיר : שים לב איפה הטפל ואיפה העיקר.
כי זה הדבר העיקרי שמתבלבל כשיש מחלוקת.
**
שנית - מחלוקת היא מחלוקת היא מחלוקת
ר׳ נחמן ממשיך ואומר שאין הבדל בין המחלוקות: בין אם זה בין עמים ובין אם זה אצל כל אדם בביתו הפרטי באיזה מקום על כדור הארץ - מחלוקת היא מחלוקת:
וְדַע, שֶׁהַכֹּל אֶחָד. שֶׁהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבִּפְרָטִיּוּת בֵּין אִישׁ וּבֵיתוֹ וְכַיּוֹצֵא כַּנַּ"ל הוּא גַּם־כֵּן מַמָּשׁ הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין הַמְּלָכִים וְהָאֻמּוֹת.
כִּי כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, הוּא בְּחִינַת אֻמָּה מְיֻחֶדֶת וְהֵם מִתְגָּרִין זֶה עִם זֶה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בֵּין הָאֻמּוֹת. וְגַם אֶפְשָׁר לְהַכִּיר כָּל אֶחָד מֵאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁל אֻמָּה הוּא, כִּי יָדוּעַ מִדּוֹת הָאֻמּוֹת, שֶׁזֶּה כַּעֲסָן וְרוֹצֵחַ וְכַיּוֹצֵא. וּכְמוֹ כֵן יְכוֹלִין לִמְצֹא בִּפְרָטִיּוּת בִּבְנֵי הַבַּיִת.
**
ומה עם אלו שרצונם הוא בהרמוניה, ולא להתווכח על מי הוריד את הזבל ומי לא, מי הוריד את הכלב ומי לא, מי הכניס מדיח ומי לא, ומי יסיע את הילד לחוג ?
מה אז?
גם אותו אדם מוכרח להיות חלק מהמחלוקת !!
וַאֲפִלּוּ אִם אֶחָד אֵינוֹ רוֹצֶה לָרִיב וְרוֹצֶה לֵישֵׁב בְּהַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה עִם כָּל זֶה הוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת גַּם־כֵּן בְּתוֹךְ הַמַּחֲלֹקֶת וְהַמִּלְחָמוֹת. כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא בֵּין הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבֵּין הַמְּלָכִים וְהָאֻמּוֹת שֶׁנִּמְצָא לִפְעָמִים אֵיזֶה אֻמָּה שֶׁרוֹצָה לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה וְאֵין רוֹצָה שׁוּם מִלְחָמָה, אַדְּרַבָּא הָיְתָה מְרֻצָּה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַחֲבֵרוֹ כַּמָּה פְּעָמִים. עִם כָּל זֶה חוֹטְפִין אוֹתָהּ גַּם־כֵּן עַל כָּרְחָהּ בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה, שֶׁזֶּה אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה מִצִּדּוֹ וְזֶה לְהֵפֶךְ עַד שֶׁנִּלְחָמִין עִמּוֹ גַּם־כֵּן.
**
הכיצד ומדוע?
משום שהכל נכלל בכל אחד.
כל האומות וכל העמים נכללים בכל אדם;
כל בני האנוש, מכל גזע/דת/מין/דיעה/אמונה/תפיסה - כולם נכללים באחד; הכעסן נמצא בשוחר השלווה, הנעלב גם הוא חלק מכל אדם, כך גם המניפולטיבי והאינטרסנט, הכל כלול:
כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ נִמְצָא בִּפְרָטִיּוּת בְּמִלְחֲמוֹת הַבַּיִת הַנַּ"ל. כִּי הָאָדָם בְּעַצְמוֹ הוּא עוֹלָם קָטָן, וְנִכְלָל בּוֹ כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, מִכָּל־שֶׁכֵּן הָאָדָם וּבֵיתוֹ שֶׁנִּכְלָלִין בָּהֶם כָּל הָאֻמּוֹת וְנִלְחָמִין וּמִתְגָּרִין זֶה בָּזֶה כַּנַּ"ל.
**
אז .. כשמבינים את זה, שהכל כלול בי, כמעט אפשר להשתגע, בעיקר כשנמצאים לבד.
למה?
כי אין את מי להאשים....... !!
ואז רואים את הזוויות השונות, גם את אלו של האחר, גם את אלו שאני הכי לא מסכימה איתן והכי מתנגדת אליהן, ואז הכל מתבלבל ולא ברור:
וְעַל־כֵּן לִפְעָמִים כְּשֶׁאֶחָד יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ בַּיַּעַר יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע. וְזֶה נַעֲשֶׂה מֵחֲמַת שֶׁהוּא לְבַדּוֹ וְנִכְלָלִין בּוֹ לְבַד כָּל הָאֻמּוֹת, וְהֵם מִתְגָּרִין זֶה בָּזֶה וְהוּא מֻכְרָח לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּכָל פַּעַם לִבְחִינַת אֻמָּה אַחֶרֶת כְּפִי הִתְגַּבְּרוּת אֻמָּה עַל אֻמָּה שֶׁהֵם כֻּלָּם נִכְלָלִין בּוֹ לְבַדּוֹ. וּמֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לְהִשְׁתַּגֵּעַ לְגַמְרֵי מֵחֲמַת הִתְהַפְּכוּת הַדֵּעוֹת שֶׁבּוֹ, עַל־יְדֵי הִתְגָּרוּת הָאֻמּוֹת שֶׁנִּכְלָלִין בּוֹ לְבַדּוֹ כַּנַּ"ל.
זוהי מלחמה פנימית.
**
אבל... כשנמצאים בְּיִשּׁוּב בֵּין אֲנָשִׁים מיד מתלקחת המלחמה החיצונית (!), כי אז יש את מי להאשים: זה לא אני , זה הוא/היא !!
אֲבָל כְּשֶׁהוּא בְּיִשּׁוּב בֵּין אֲנָשִׁים יֵשׁ מָקוֹם לְהַמִּלְחָמָה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּכָל אֶחָד מֵהַבְּנֵי בַיִת אוֹ בֵּין הַשְּׁכֵנִים כַּנַּ"ל. **
וזה, אגב, לא מדלג גם על ה׳צדיקים׳, קרי, על אנשי הרוח והמורים הגדולים, על אלו שכביכול ׳יודעים׳, על אלו שהם ׳מתקדמים בדרך׳; כולם בני אדם, וברגע שאתה אדם על האדמה, אתה חלק מן המחלוקת:
הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבְּבֵית הַצַּדִּיק הוּא גַּם־כֵּן בְּחִינַת מִלְחֲמוֹת הָאֻמּוֹת כַּנַּ"ל. גַּם נִכְלָלִין שָׁם בְּחִינַת מִלְחֲמוֹת הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ נִלְחָמִין זֶה עַל זֶה; אֶפְרַיִם עַל יְהוּדָה וְכַיּוֹצֵא.
**
לאן יכולה להניע המחלוקת - אם כל אחד יבחר בזה?
וּכְשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָז יִתְבַּטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת וְיִהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא): "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ" וְכוּ'.
האתגר הוא אחר: להתמיר את המחלוקות ל״תודעת משיח״.
כן, משיח זה לא בן אדם.
משיח זה קודם כל - שיח.
ומשיח זה לא אדם ש״יבוא״, זו מהות שאנו מייבאים ומפתחים בכוחות עצמנו, בכוחות הרצון והאהבה של האדם.
כוח הדיבור הוא הכוח שניתן לאדם, ולאדם בלבד.
השיחה, היכולת לשוחח ולדבר - היא הפתח הראשוני והבסיסי שבלעדיו-אין להתגברות על מחלוקת.
כל מה שאנו רואים סביב הוא קודם כל תוצאה של היעדר שיח. שיח כולל הקשבה, ולא רק להשמיע את דעתי ולבטל את דעת האחר.
שיח משמעו הבנה שעומד מולי אדם אחר, שונה ממני, אך דומה לי בדבר מאוד עיקרי: שנינו שייכים למשפחת בני האדם.
**
אז בפעם הבאה - שזה יכול להיות עוד רגע ממש - כשבן/בת הזוג מעצבנים / כשהחבר מרגיש לכם כמי שמתנשא עליכם / כשאתם חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות בסיטואציה מסוימת - קודם כל כדאי לעצור. להקשיב לשיח הפנימי שלכם, שמסיט אתכם מעצמכם. ואז לשאול, אם אפשר: מה הוא מבקש להגיד בעצם? האם אני שם דגש על העיקר או על הטפל עכשיו? זו כבר תנועה אחרת.
שיח כזה זו התחלה מצויינת לכולנו, בכל רגע.
