״איני יכולה לדבר עם ההורים שלי על המצוקות שלי״
- יפעת אהרן
- לפני 13 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
את המשפט הזה אני שומעת שוב ושוב בקליניקה, לא פעם אחת ולא פעמיים, בקשת הגילאים - החל מבני שנות ה-20 ועד סוף שנות ה-30, וגם אחרי כן.
אני מוצאת שחשוב לשים לב לתודעה הכללית המלווה אמירה הזו, היא הרבה יותר רחבה ונוגעת גם לקושי תקשורת כללי בקשר הורים-ילדים, בקשת שונה של גילאים.
קודם כל וראשית לכל - זה טבעי, זה הכרחי וזהו מהלך בריא של בריאת נפרדות טובה של אדם בנתיבו-שלו.
אך אני מבקשת להעלות כאן משהו אחר, שאינו במסגרת תהליך האינדיבידואציה הטבעי והבריא, אלא הקשיים הכרוכים באמירה הנ״ל (״איני יכול/ה לדבר עם ההורים שלי על המצוקה שלי״), ובדומותיה:
מצד אחד, ישנו קושי בינדורי מובנה בין הורים וילדיהם; פערי דורות הולכים וצוברים תאוצה אדירה בשנים האחרונות לעומת מה שהיה בעבר בין הורים וילדים, והם הולכים ומתגברים בשל הידע הנפתח לאור האפשרויות הטכנולוגיות ושינויי התודעה המתרחשים באדם.
מצד שני, וזה קצת פרדוקסלי, הן בדורות הקודמים והן בדורות החדשים השתנתה המודעות כך שאדם מרגיש וחש מצוקות באופן שלא חש אותן בעבר (שוב, זה קשור להתפתחות התודעה האנושית, בעיקר ב 200 השנים האחרונות). כשמצוקה עולה - והיא כאמור עולה הן אצל ההורים והן אצל הילדים - זה גם חדש לפגוש אותה, וזה בוודאי ובוודאי חדש ללמוד לתקשר אותה, לדבר עליה, ללמוד מה היא מבקשת ממני, איך אוכל להיעזר ועד כמה ועוד.
שני צדדים מורכבים עד-מאוד אלו מביאים כאמור פרדוקס: ההנחייה הטבעית הסמכותית של ההורים בדורות הקודמים לא פעילה עוד באותו אופן. במובן מסוים, הן ההורים והן בנותיהם/בניהם מתמודדים עם שתי מהויות חדשות לחלוטין: ידיעה עצמית והשפעתה גם במערכות יחסים, והקושי לתקשר אותה ולהבינה, כאמור. זה לכאורה שם אותם באותו ציר. וההבדל העיקרי הוא ניסיון חיים של הדור הקודם, דור ההורים, שמתוכו עליהם לברוא מתוך עצמם ובכוחות עצמם ״כלי״ חדש של הבנת החיים, לא עוד הליכה באנרציה של דרך סלולה, בעוד הדור החדש, בנותיהם ובניהם, מבקשים להיסמך עליהם, בהיותם ׳בעלי ניסיון׳ כאמור.
אך כפי שאמרנו, גם אלו וגם אלו מתמודדים עם הכרות חדשות לגמרי. אחריות ההורים משתנה, ובהכרח גם ציפיות הדור שנולד מהם עוברות שינוי.
חשיבת ההורים צריכה לעבור שינוי מ״ציפייה שההורים יודעים הכל ואני אעשה כמותם״ (זה לא בדיוק מה שאמרו לפני 200 שנה, כי לא היתה בכלל ציפייה שם באופן בה אנו מכירים אותה כיום...) ל״אני צריך לחצוב בעצמי את דרכי ואיני יודע איך, אך מוכן לכך במלוא הנחישות״; הדור שנולד צריך אף הוא להתמודד עם העובדה שהוריו שייכים לתודעה החדשה גם הם עצמם, גם אם בשינויים מסוימים מטבע הדברים, ולדעת שההיסמכות עליהם אינה על בסיס ציפייה ישנה ש״הם היודעים״ אלא הופכת כעת לבקשה שכאילו אומרת להורים: ״התאמצו והיו נחושים למצוא את הדרך״.
זוהי מהפכה עצומה, לא פחות. כל השיח על ״פצעי הילדות״ משתנה נוכח זאת.
אני נוכחת בכך בכל רגע ורגע, בשינוי המהותי הזה:
ממצב שהוא לכאורה ״סטטי״ - ההורים מדור לדור עושים את מה שיודעים, כך גם ילדים בעקבותיהם, ו״ככה זה״; לכיוון של מצב שהוא התפתחותי ובתנועה מתמדת, בורא את עצמו תדיר, מביא התחדשות בכל רגע בתוך נתיב לא סלול.
ההורים כבר לא אמורים ׳לדעת׳ אלא לנוע אל תוך ידיעה שוב ושוב ושוב. הילדים כבר לא ׳נשענים׳ על ידיעת ההורים, אלא על תנועת ההורים - במידה שההורים בוחרים לעשותה.
זה פוער פצעים, זה חושף התנגשויות וכאבים.
לא בכדי תיאוריות וגישות רבות התפתחו מתוך המאה ה-20 הקשורות במאמץ להביא מזור למצב האובייקטיבי הקשה הזה.
אך ככה זה כשתודעה אנושית משתנה בצורה של ״קפיצה״ (למשל, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה הקודמת, עם המהפכה התעשייתית), וגם כיום אנו בזמן כזה, מואץ אף יותר.
ההכרה הרוחנית ההתפתחותית של הקשר אדם-עולם והקשר הקארמתי מביאה פן אחר: את ההסתכלות של התנועה בדרך שבה כלולים כיום גם ההורים וגם ילדיהם; שבה ההתגשמות על האדמה גם בקשרים הורים-ילדים מבקשת ידיעה עצמית, קודם כל של ההורים, וכשהם מתבגרים - גם של הבנות/בנים; ידיעה עצמית המכוונת בין היתר להכיר את האתגר החניכתי של עצמי (הכל כמובן תלוי גיל ונסיבות קונקרטיות, וכאן זהו רק טור קצר בעניין מאוד רחב).
כאמור, זה מטלטל.
ה״יציבות״ מקבלת צורה ומהות שונות לחלוטין: יציבות שהיא בעצם תנועה ערה בכל רגע.
פתרונות פשוטים אין.
עבודה מאומצת של נכונות לתנועה - עבורנו ועבור ילדינו - זה צו השעה, ויש היצע של תרגולים והנחיות טובות ואמינות לכך. טעויות וקשיים מתרחשים למכביר בנתיב ההורות וההתבגרות האנושית, הטכנולוגיה תורמת לכך את חלקה ועם זאת היא כאן ויש ללמוד להתמודד גם עימה. הדרך הפכה מ״סלולה״ ל״מתהווה, נוצרת תדיר ותוך כדי תנועה״.
זה הקושי, וזהו גם החסד, ובצידו הסליחה הבינדורית לשני הכיוונים.
לצירוף מתעניינות/ים לקבוצת ווטסאפ שקטה - בה אני מעבירה מעת לעת תכנים ותרגילים לתמיכה - הנה הקישור:
Comments