אנו, חנוכה, חג מולד, והילדים שלנו - חנוכה וחג המולד תשע"ז ועל סף 2017
לוח השנה בימים אלו בישר לנו כי אנו חוגגים את חנוכה ואת חג המולד בו זמנית, באותו התאריך. מאחר שאין סמיכות זו שכיחה בדרך כלל, שמתי לב במשפחתנו כי הילדים הצעירים שואלים שאלות על כך. מסביב הם ראו - באזורים של אוכלוסיות המשייכות עצמן לנצרות, למשל בעיר יפו - עצי אשוח, ואנשים בתחפושות של סנטה קלאוס. בו זמנית הם נכחו בהדלקת נרות בחנוכיה בחיק המשפחה. השאלות הגיעו – מהו חג המולד ומה ההבדל? ולמה אנו לא חוגגים גם כן את חג המולד? וכדומה.
השאלה הזו הופנתה אליי על ידי ילדונת מקסימה במפגש משפחתי בו נכחתי. מצאתי את עצמי חושבת על השאלה ועל תשובה שתהיה מספיק רחבה כדי להכיל גם את הפן האנושי הכללי של היותנו כולנו בני אדם, ובו זמנית גם את הפן היותר קרוב למסורת היהודית, בה הם גדלים.
לא מיהרתי לענות. הילדים של היום הינם בעלי תודעה רחבה ורוחנית מאוד, באופן שלא היה כמוהו בעבר. היכולת שלהם להכיר בהיותו של אדם אדם באשר הוא, היא עמוקה וטבעית הרבה יותר. נדמה לי כי ההפרדות שאנו גדלנו בצילן, באופן טבעי, הפרדות לאומיות ואישיות, עדתיות ותרבותיות – אצל הדור של 25-30 השנה האחרונות הן הרבה הרבה פחות רלבנטיות, וזאת בלשון המעטה. זה מחזיר את האחריות אלינו, ההורים, ואל תשומת הלב אל התפיסות שלנו והדעות שלנו; אם אנו רוצים, אנו יכולים לשאול – מהיכן ועל מה מושתתות תפיסותינו ודיעותינו אלה? שאלה זו לא באה לקעקע אותן "סתם", אלא כדי להביא מודעות ושאלה אל מה שאנו מכוונים אליו בהווה, האם הוא תואם את השתנות הזמן? האם נותרנו מקובעים בנקודות אלו ואחרות?
הילדים שלנו מאירים לנו את האפשרות לשאול את השאלות האלו את עצמנו. כך, השאלה לגבי שני החגים הפנתה את הזרקור אל המקום הזה – מהו באמת ההבדל? שני העמים חוגגים כאן את כוחו של האור המתגבר על החושך, את הרוח המקיפה את החומר בו אנו חיים, את כוח הבחירה והחופש הפנימיים.
אז מה ההבדל?
חשתי ששני המישורים מתקיימים בו זמנית – זה שאין בו הבדל, והוא יותר פנימי ונסתר, וזה שיש בו הבדל, והוא יותר מוחצן וגשמי.
לבסוף עניתי לילדונת בת ה-12.5 כך : נכון, אולי אין הרבה הבדלים. כל אחד מהעמים מצא לו את הדרך לחגוג זאת על פי האמונה שלו. ושניהם אכן חוגגים את לידת האור ואת הכוחות שיש בנו כבני אדם לבחור בטוב, ופה כולנו מחוברים ודומים. יש מי שמאירים את הבית עם עץ אשוח, שמסמל גם את החיבור לטבע ולאדמה, ויש מי שמאירים את הבית עם חנוכיה. אפשר גם וגם, ואין פסול בכך, אלא אם יש אנשים שעבורם הדבר מתפרש כפגיעה ברגשותיהם בהם ואז נימנע מכך. אבל גם לזה וגם לזה יש מקום, גם כשכל אחד בוחר בדרך שלו.
מבחינתי, חשתי בשאלה זו את הכמיהה לשמוע את החיבור שממילא קיים בין בני אדם מעצם היותם בני אדם, לעומת עמדה שאומרת ש"זה יותר טוב מהאחר" או "זה פסול וזה מותר" או "זה שלהם וזה לא קשור אלינו" או, באמירות הקיצוניות יותר, "זו תועבה וזה טהור". אני מקווה שהתשובה, לגילה ולמודעותה, היתה טובה דיה. נדמה לי כי היא קיבלה מענה כלשהו לשאלתה.
