חזרתי כי את היית כאן

מחר, 27 ינואר 2022, יחול יום השואה הבינלאומי.

בזמנים בהם האנושות כה מפולגת, כפי שאנו חשים (אם חשים) וכפי שאני מרבה לכתוב בנושא זה, יש משמעות עמוקה יותר ליום זה - דווקא במובן הבינלאומי שלו, ולא רק זה הישראלי-יהודי (שיחול ב 28.4.2022).

כי המשמעות של השואה, על אף כל מה שגדלנו עליו ואולי לא ׳על אף׳ אלא בצד כל מה שגדלנו עליו כאן, היא אוניברסלית.

הרוע הוא רוע אנושי, גם אם הוא מופנה כלפי קבוצת בני אדם - ובמלחמת העולם השניה הוא הופנה כלפי קבוצות שונות - הוא עדיין שייך לאנושי באופן כללי, לא לאומי בלבד.

אם זוכרים את זה, זוכרים הכל, ואז ההווה והעתיד משתנים.

11 בפברואר 1946

אותךְ חיפשתי בכוכבים

עת שאלתי את פיהם בילדותי.

אותך ביקשתי לקבל מן ההרים,

אך הם רק נתנו לי מדי פעם

בדידות ושלווה קצרת מועד.

כיוון שלא היית, בשעות ערב ארוכות

הגיתי את הגידוף האווילי

שהעולם הוא טעות של אלוהים,

ואני טעות בעולם.

וכאשר מול המוות

צעקתי לא בכל נימי גופי,

שלא סיימתי עדיין,

והרבה עוד נשאר לי לעשות,

זה היה מפני שאת עמדת לפניי,

את ולידך אני, כמו היום,

גבר ואישה תחת השמש.

חזרתי כי את היית כאן.

11 בפברואר 1946

(פרימו לוי, מתוך "אתם החיים בבטחה", מבחר שירים, הוצאת כרמל, עמ' 17).