שבת לא נוחה, בלשון המעטה
- יפעת אהרן
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
היי לכולןם..
שבת לא נוחה.. בלשון המעטה.
שוב אזעקות, שוב מקלטים וממ״דים, שוב מלחמה (או אולי לא הפסיקה בכלל..).
שוב ושוב אני שואלת את עצמי, כי זו שאלה חיה לגמרי שחיה בפנים, עם תשובות ״חיות״ - גם בהסתמך על כל מה שאני חוקרת, לומדת, מלקטת לאורך השנים - מה השינוי המתבקש מאחורי הקלעים של ההתרחשות (גם זו).
כי מצב קיצון, כמו מחלות בחיים האישיים או מלחמות בחיים הציבוריים (וברור שיש קשר באותיות הדומות), הוא מצב שמזמין שאלה כזו..
^^^^
באופן טבעי, במצביא קיצון, אנחנו רוצים מייד את הביטחון שלנו חזרה. איזושהי ודאות להישען עליה. אלא שבכל מצב קיצון אנחנו מגלים מחדש שהוודאות החדשה היא פחות ופחות חיצונית, ויותר ויותר פנימית.
ויותר מכך. מכל מצב קיצון אחד למשנהו מתגלה השבריריות, אבל יכול להתגלות גם כוח חדש, מעין שותפות אנושית - של היושבים במקלט, של היושבים בממ״דים של הבנין, ואם נרחיב את המבט - נדע איך גם במדינות שבהן נלחמים יש אנשים כאלו - וכן, זה לא חייב לעניין אותנו כשאנו טובעים בבעיות שלנו; אבל המחשבה שלי היא על החוויה האנושית, לא הפוליטית או מלחמתית, לא זו ש״יודעת״ מה האחרים חושבים עליי כאן, ואם הם רוצים או לא רוצים שיקרה לי משהו, או לא.
אני לוקחת את המצב הקיצון להרחבת המחשבה.
ומה זה אומר בפועל ?
זו החידה האמיתית. כי כל מקרה לגופו ידרוש פעולה אחרת על בסיס מחשבה אנושית. יש מקרים שבהם הפעולה הנכונה תהיה תקיפה, יש מקרים בהם הפעולה הנכונה תהיה שינוי כיוון ועוד ועוד. זה בדיוק הדבר שאי אפשר לצפות מראש - את הפעולה הנכונה.
זה חופש החשיבה הפעילה של האדם, והגם שייקח עוד זמן רב לפתח אותו כמו שצריך, למעשה כבר השער לכך נפתח.
אם כך, בחשיבה אפשר להתאמן. נדמה לי שבמבט מן ההווה אל העתיד זה אומר שהמחשבה התודעתית והתנועה הפיזית שלנו תתרחבנה מהתעסקות פנימית בעיקר בצורך בוודאות להתעסקות בשאלות רחובות יותר, והפעולות שנגזרות מהן.
מצבי קיצון לא נועדו להחזיר אותנו אחורה, למרות שזה מה שקורה באופן טבעי:
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהֹוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאׇכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כׇּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב (שמות, ט״ז, ג׳); וגם - "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֵת הֶחָצִיר וְאֵת הַבְּצָלִים וְאֵת הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" (במדבר י"א, ד׳-ה').
^^^
אז למרות שזה הטבע, זה לא אומר שזה המצב הנכון. בתנועה התפתחותית אנו מחפשים לנוע מהטבע הראשון שלנו, ללמוד טבע שני, שגם הוא יהפוך לראשון, וכך הלאה…
כך, מהטבע הראשון של צורך בוודאות הנשענת על מצב חיצוני, אנחנו מתרחבים לטבע שני של וודאות פנימית, וממנו פועלים במבט רחב יותר הכולל גם את הצורך בוודאות של האחר.
כל זאת במודע, במחשבה בהירה, ולא מתוך נימוס או הרגלים שלימדו אותנו.
נראה שהדרך העתידית קוראת לשינוי הזה.
בתפילה לפתיחת שערי לב ושמיים. בשורות טובות, ישועות ונחמות.
יפעת, 28.2.2026.
לצירוף מתעניינות מתעניינים לקבוצת ווטסאפ שקטה בה אני שולחת מעת לעת טקסטים והמלצות לדרך הפנימית - הנה הקישור להעברה:
בתמונה - צילום מזמנים שקטים יותר, בסמינר בארמניה
תגובות