סטייה מהדרך
- יפעת אהרן
- 3 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
״וכאן, אם-כן, מגיע לסופו הדו״ח האחרון שלי, חבר מזכיר כללי.....ברצוני עוד להעמיד מול ראי האמת הבלתי-מסולפת את עצמי ואת כולנו, חבר. אינני מתכוונת לאלה, שהצטרפו באמצע הדרך, בראותם שיפיקו תועלת מהצטרפותם. עוד לא היתה תנועה בעולם, שהצליחה להשתריין מפני חנפנים, רודפי-בצע ומתחסדים. אנו נושאים באשמה גם עליה, על שהרחבנו בהם את שורות המפלגה, על שלא חשפנו אותם, על שהענקנו להם שלטון, על שהנחנו להם, באמצעות מלשינות, סחטנות ואלימות לזרוע אסון וייאוש, דמעות ודם, שיפול גם על ראשינו. לא, לא לאלה אני מתכוונת. אך אנחנו - אני, אתה, חבר, כולנו, שיצאנו צעירים, ישרים, עם להט הצדק בלבנו להילחם למען האמת שהאמנו בה, לבנות עולם חדש, צרוף, צודק יותר, עולם שבו האדם אינו זאב לאדם, כי-אם אח לו - אני, אתה, חבר, כולנו: כיצד סטינו בדרך? מה עשה מאתנו בעבודתנו, בחיינו מה שהננו עכשיו? יצורים מפלצתיים, בלתי אנושיים, שמכונה מתקתקת בחזם במקום לב ובמוחם, במקום שכל ישר מעין מתג להשמעת סיסמאות, שרק צריך ללחוץ עליו, כדי לקבל תשובה מוכנה על כל שאלה.״ (״כתב-אישום״, מאת אביגדור דגן, עמ׳ 132, ספרית פועלים).
בספרו הנפלא ״כתב-אישום״ מביא אביגדור דגן (שכתב גם את הספר הנפלא ״בינת השכווי״ ועוד רבים ויפים). יש בו 4 סיפורים, כל אחד מטלטל - במובן המשמעותי - באופן אחר, באמנות הכתיבה הפשוטה-לכאורה ועם זאת מעמיקה ללא קצה של מהויות אנושיות-מוסריות-מבוססות חוויה, ולא תיאוריה או אינטלקט גרידא.
הציטוט הנ״ל מובא מתוך הסיפור האחרון: ״בדידותה של החברה פרוקופובה״. בלי להרחיב, כי כל כך מומלץ לקרוא את כל הספר הזה, הסיפור מספר את התהליך שעוברת הדמות הראשית בחשיבה ערה, מתוך עיניה הפנימיות-תודעתיות-חושבות הנפקחות אט אט, כשהיא מכירה באבדן החירות התודעתית-מחשבתית-מעשית שלה לטובת רעיונות אידאליסטיים שהפכו בהיפוך מוחלט לכלא מסוכן של רוע אנושי משומן, המחופש ל״טוב״ בשם ״ערכים״ שונים.
בזמננו, הכל מתהפך, והספר הזה מתאר לא רק את ההיפוך והבלבול בין טוב לרע אלא את התוצאה של הבלבול הזה: אין טוב או רע, יש אותם בערבוביה, צריך ללמוד לזקק, זה לא שאדם אחד הוא טוב והאחר רע; בכולנו יש מהכל, אנו לומדים להכיר את עצמנו - וכך מבססים מוסר חדש. לא רק מוסר של מנהגים (״ככה לא מתנהגים״ - גם אם הוא לגמרי מרגיש נכון, וגדלנו עליו...), אלא מוסר הנובע מהתבוננות פנימית עמוקה, חשיבה בהירה ועירנות מתמדת.
אני חושבת שאנו לא ״מעירים״ אף אחד אם הוא לא מעוניין... אבל כשאנו כן עושים את ההתבוננות הפנימית - כולם מושפעים, כל אחד ואחת לפי הבחירה האישית, כי אנו קשורים. וזה קורה ביתר שאת, גם אם נראה שלא - צריך לסמוך על כוחות הרוח הטובים ועל עצמנו.
חשבון הנפש שעולה מהציטוט הנ״ל - בלי לעשות ״ספוילר״ לאיך הגיעה אליו הגיבורה - מעיד על אומץ ועל פיכחון, על נכונות של לב.
בברכה לשבת מיטיבה ושקטה,
יפעת-אן.
*******************
לצירוף מתעניינות מתעניינים לקבוצת ווטסאפ שקטה בה אני שולחת מעת לעת טקסט קצר ו/או הצעות לתרגול - הנה הקישור:
*******************
תגובות