נקודת מפנה
- יפעת אהרן
- 13 באוג׳
- זמן קריאה 3 דקות
״תמיד היה בעבר משהו בין הצעירים, ככל שהיו קיצוניים, שאפשר היה לכנות הכרה מסוימת במוסדות ובצורות החיים שנוסדו על ידי אנשים מבוגרים. הצעירים יכלו לראות בכך אידיאל לגדול צעד אחר צעד, למסורת שעברה בירושה מדורות קודמים. זה כבר לא כך היום. .....האיש הצעיר, אם הוא מתכוון להמשיך לחיות, צריך לגדול למוסדות שהביאו אנשים מבוגרים, ושם מרגישים הצעירים את עצמם כזרים. הם נפגשים עם מה שחייב להיחשב על ידם כסוג של מוות. הם רואים את כל הדרך שבה אנשים מבוגרים מתנהגים בתוך מוסדות אלה כמשהו מְחוּפָּשׂ. הצעירים חשים את האופי האנושי הפנימי שלהם מלא בחיים, וסביבם הם רואים רק פנים מְחוּפָּשׂות. זה משהו שיכול להביא את הצעירים לידי ייאוש – שהם לא מוצאים בני אדם בקרב האנשים המבוגרים, אלא ברוב המקרים רק מסכות. .......
למרות שזה אולי נשמע מופשט למדי, זוהי עובדה ממשית מאוד בהרגשה האנושית שאנו עומדים בנקודת מפנה של הזמנים, כפי שהאנושות לא עמדה בכל ההיסטוריה..... דברים משמעותיים מתרחשים במעמקי הנפש האנושית, לא כל כך בתודעה כמו במעמקיה – ואלה באמת תהליכים של העולם הרוחי שלא מוגבל לעולם הפיזי...העובדה שעדיין לא הופיע אור רב אינה מפריכה זאת. בני אדם רגילים לחשכה הישנה, וכמו שכדור שנזרק ממשיך להתגלגל – גם זה מתגלגל, דרך אינרציה. הציביליזציה שלנו היום מתגלגלת דרך האינרציה״.
(ר. שטיינר, ״צעירים בעידן האור״ - 9.6.1924)
המילים האלו נכתבות לפני כ-100 שנים כדי להעיר ולהאיר.
הן נכתבות כדי להעלות למודעות את תהליכי השינוי המתרחשים והקוראים לבני האדם לצאת מהגישה המצומצמת, הרואה באדם ובקיום - חומר בלבד, ולהכיר בכך שיש מקור רוחי לכל הדברים.
ההכרה הזו היתה טבעית במהותה בעת העתיקה, אף אחד לא פיקפק שמאחורי כל התופעות הפיזיות/ביולוגיות/חושיות יש כוחות רוחניים; עם הזמן, בתהליך ארוך מאוד, ועם השתלטות האינטלקט בהדרגה, נשכחה אותה הכרה טבעית מתודעת בני האדם והיא הצטמצמה לכדי קיום בתוך עולם החושים, ותו לא.
אבל - העובדה שבני אדם שכחו זאת אין בה כדי להעיד שכוחות הרוח עצמם נעלמו גם כן. לא רק שאינם יכולים להיעלם, אלא הם פעילים כל העת ומזרימים כוחות תנועה וחיים לתוך כל הקיום שבתוכנו ומחוצה לנו: די להסתכל בשמיים, בים, בפרחים, בגוף שלנו, בחשיבה שלנו - כדי להיווכח בכך, באינסוף הרוחני הפעיל הזה.
ולכן הטקסט שאיתו פתחתי בא להעיר ולהאיר ולבקש: ״הו, בני אדם, פיקחו שוב את תודעתכם להתבוננות של מאחורי הקלעים, והפעם - עשו זאת מתוך עניין ורצון חופשי, לא כמו בעת העתיקה אז היה הדבר טבוע ומוטמע בלי הכרה, אלא מטבעו כאמור; עשו זאת כעת מתוך נכונות שלכם להכיר אמת גבוהה יותר מזו שהורגלתם אליה באינטלקט הרגיל שלכם, המסביר והמפרש, הביאו כוח של חוויה ממשית.״
כי האור של עולם הרוח מבקש לזרוח בחשיבה מחברת של האדם, ואם האינטלקט וההסברים של החשיבה הרגילה שלנו ימשיכו לעצור אותו, אזי נמשיך לחוות קשיים ופיצולים ופירודים. האור שמגיע מבקש חשיבה שתחבר, שתראה את המקור המשותף, לא המפריד. זהו שינוי עצום מאין כמותו, ולא בכדי הוא מכונה ״נקודת המפנה של הזמנים״ שהאנושות מעולם לא חוותה עד כה.
זה אירוע בקנה מידה קוסמי, אירוע מתמשך גם בימינו אנו - אירוע הקורא להתעניינות במה שמעבר, ולא בצורה מיסטית של פעם, אלא דרך חשיבה ערה, חוקרת, בודקת, שואלת.
כך אנו יכולים לעצור את האנרציה שעליה מדבר הקטע הנ״ל, וליצור זרם מתוך חשיבתנו-שלנו.
איך? בלמידה של ידע-רוחי של תורות הסוד השונות; בתרגול של ידיעה עצמית - מה מניע אותי, למה, על מה זה יושב, מה המשמעות;
העלאת שאלות עומק - מהו הקיום שלנו, מהי התודעה האנושית, מה היא יכולה ליצור בעולם, מה היא עלולה ליצור בעולם;
בהכרה של כוחות חדשים - לא רק ביקורת, לא רק מה לא, לא רק מה חסר; אלא הכרת התודה, והכרת הטוב. ועוד.
כך - הצעירים יוכלו להביט במבוגרים ולראות משהו אמיתי, חוקר, שואל, פתוח; ולא משהו עם מסכות, כלומר, כזה עם תיאוריות והסברים למיניהם, נטול חוויה חיה; האמת הנובעת מחווייה היא אמת המקשרת בין בני אדם שונים; החוצץ (המסכה) נסוג לטובת תנועה חיה, ממשית, קשורה למציאות, לא תיאורטית או פנטסטית או מדומה.
בברכת שבת פותחת-לבבות לאמת שמתחת,
יפעת-אן.
לצירוף מתעניינות מתעניינים לקבוצת ווטסאפ שקטה בה אני שולחת מעת לעת טקסט קצר ו/או הצעות לתרגול - הנה הקישור:
תגובות