אדם, מה אתה רואה מולך במפגש אנושי?
האם זהו אדם למולך, האם זו דיעה?
כיצד אפשר להילחם בדיעה?
האם אפשרי בכלל?
כשבמפגש אנושי אנו מוצאים מולנו דיעה, ולא אדם שנושא דיעה, אנו מגמדים את עצמנו לכדי צמצום צר ושטוח מאוד.
הדיעה יכולה להעיד על האדם - ובשפה העברית הסמיכות בין המילים הללו היא גלויה - אך הדיעה עדיין איננה האדם.
דיעה היא תפיסה, מסקנה, שבדרך כלל מניעיה לא נחקרים. אנו איכשהו ׳מאמצים׳ דיעה/תפיסה/מסקנה, ואין לנו מושג מדוע דווקא הדיעה הזו.
כלומר, איננו שואלים את עצמנו - כדבר שבשיגרה - מדוע המחשבה שלי בה אני אוחז היא דווקא בעד X ולא בעד Y?
אנו פשוט קולטים בתוכנו דיעה/תפיסה, או מייצרים אותה בלי לדעת מדוע - וזהו.
גם כשזה נעשה מתוך שיקולים - איננו חוקרים על מה ולמה ומקורם של שיקולים אלו.
לא אחת ניתן יהיה לגלות, בחקירה עצמית, עולמות מופלאים (כמאמר ד״ר סוס) השוכנים בבסיס הדיעות/התפיסות/ המסקנות שלנו. עולמות מסועפים, לא תמיד פשוטים, אך עשירים מאוד.
נכון, זה לא פופולרי. זה לא נוח, וכפי שיש אנשים שאומרים: ״בשביל מה להסתבך?״ או ״החיים פשוטים, בשביל מה החפירות האלו?״
אז נכון. זה לא משהו ש׳צריך׳ לעשות.
זה משהו שאדם רוצה.
רוצה מתוך עצמו, רצון שמגיע כי הוא כבר מרגיש שאין לו מוצא במה שהוא כבר מכיר בתוך עצמו. שיש משהו שאינו ׳עובד׳ לו כבר בכל מיני סיטואציות, במע׳ יחסים, בתחושה הפנימית..
ואז מתחילה תנועה חדשה של חקירה, איטית והדרגתית - של ׳דע את עצמך׳.
׳דע את עצמך׳ לא כפי שאתה כבר יודע את עצמך, אלא ׳דע׳ חדש.. ׳דע׳ לא ידוע..
בתוך התהליך הזה אדם לומד שהוא איננו דיעותיו;
הוא לומד מדוע הוא מחזיק בדיעה כזו ולא אחרת;
הוא גם יכול ללמוד את התנועה בין דיעות שונות...
ובפוגשו אדם - הוא רואה מולו אדם, ולא דיעה.
וזה מה שנחוץ לנו עכשיו, יותר מתמיד.
לדעת שעומד מולנו אדם, תהא דעתו אשר תהא, קשה ככל שתהא, מאחוריה יש אדם.
זה לא אומר שקל ליצור גשר בין אנשים בעלי דיעות שונות, בוודאי לא במקרים קיצוניים כפי שאנו רואים כיום מתרחש כל הזמן לנגד עינינו; זה לא קל.
אך מודעות למצב יכולה להוליד תנועה כלשהי.
ואת התנועה הזו יש לחפש.
התנועה שבין בני האדם שמאחורי הדיעות.
עם סבלנות רבה, עמידה איתנה, כי במקרים מסוימים זה גם יכול לקחת שנים.
