בין לבין - בין פסח לשבועות תשפ״ה
- יפעת אהרן
- לפני 6 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
אתמול צויינו 33 ימים לספירת העומר - ל״ג בעומר. אנו מצויים בזמן הזה, שבין פסח לשבועות, 7 שבועות שהם 49 ימים, כאשר ביום ה-50 נחגג חג השבועות, חג מתן התורה. בראייה הזוהרית, כמו הרמב"ם, רואים את כל התקופה כחג ארוך אחד של רצף מחובר: החל מפסח, דרך ספירת העומר והסיום בשבועות.
על פניו, בוודאי במציאות בה אנו חיים בשנה וחצי האחרונות - מאז שבעה באוקטובר ששינה את פני המציאות והוציא לאור חושך בלתי נתפס - נראה שאנו חיים רצף אחד עצום המורכב מקושי ואובדן, מלחמה, שבויים שנחטפו מבתיהם, לוחמים, אזרחים מתגייסים לעזרה הדדית, והרבה מאוד אי-ודאות כי לא יודעים כבר מהי האמת. גם התקשורת והמדיות השונות, בשיתוף פעולה מודע או לא מודע עם ההתרחשויות שמחוללים אינדיבידואלים מסויימים בעלי כוח ושליטה, תורמות לכאוס הזה.
כך שה״בין לבין״ של ״בין פסח לשבועות״ הוא כבר משהו שחורג מחג זה או אחר.
ובכל זאת, משהו בתקופה הזו מבקש בכל זאת מודעות ערה נוספת כפי שאני מבקשת להציע כאן: מודעות של יצירת תנועה חדשה מתוך ה״בין לבין״.
התקופה הזו, של ההכנה לקראת ״מתן תורה״, שהוא גם חג קבלת תורה, מעלה שאלה: מהי אותה תורה זו אליה מתכוננים בתקופה זו, עד לחג השבועות, המסמל את החג של האיחוד וסגירת ה׳פער׳ של ״בין לבין״?
אני חושבת שקודם כל זוהי ה׳תורה׳ שאת/ה מגלה כחדשה בתודעה שלך; משהו שלא חשבת עליו קודם בצורה הזו, זו יכולה להיות מערכת יחסים עם אדם מסוים, או התבוננות מחודשת באדם שקשה לך איתו (או קל לך איתו...), הסתכלות מחודשת על סיטואציה בחייך, הבנה חדשה על עצמך, הבנה חדשה של אירוע מן העבר שלך שמלווה אותך בחייך.
צריך לעבוד בזה.
זה לא קורה לבד.
לפי הבנתי, אין לנו את הפריבילגיה להימנע מן העבודה הזו והשאלות האלו, אך מן הצד השני - היא לא יכולה להתרחש אלא מתוך רצוני החופשי להיכנס פנימה ולהעלות את השאלות האלו.
ברכות ל״בין לבין״ של הכרות חדשות ומרחיבות-לב,
יפעת-אן.
״החיים הם הסחת דעת מתמדת שאינה מניחה להגיע לכלל מחשבה מהו הדבר שממנו היא מסיחה את הדעת.״
(פרנץ קפקא, מתוך ״היונה שעל הגג״, הוצאת עם עובד, עמ׳ 156).
לצירוף מתעניינות/ים לקבוצת ווטסאפ שקטה - בה אני מעבירה מעת לעת תכנים ותרגילים לתמיכה - הנה הקישור:
Comments