זהו טור לא קל לקריאה, מן הסתם, אך יש בו גם אופטימיות ותקווה.
זאת בשל הנושא הקשור בתהליכים עצומים מאין כמוהם, שאמנם יש עוד כמה אלפי שנים להתרחשותם ה׳סופית׳, אך ניצניהם כבר החלו במאה ה-20, וממשיכים גם היום.
הימים הנוכחיים הם ימים קשים לאנושות. כה הרבה כבר נכתב על השנאה והפילוג הנוכחים, ויש תחושה שהדברים הולכים ומסלימים בכל הקשור לראיית האדם כאדם חופשי.
יש לכך סיבות שונות, מורכבות ומרובדות.
החשיבות העיקרית בעיניי כרגע היא לקחת בחשבון את התמונה היותר רחבה, כלומר, זו הכוללת גם את הרובד הרוחני של הקיום, המשפיע על הרובד הארצי, על פלנטת אדמה בה אנו חיים. ובכך אגע כאן על קצה המזלג, קצה קצה קצהו.
בהרצאותיו בסוף מלחמת העולם הראשונה מדבר ר׳ שטיינר על הסיבות למלחמה הקשה ההיא, מכוון לכך שהרוע עוד יילך ויגדל - כפי שאכן קרה - ומבקש לעורר את התודעה האנושית לסיבות העמוקות המביאות למציאות קשה שכזו.
כששטיינר מבקש לפרוס את הסיבות למציאות הקשה, הוא מונה בין היתר את ההתקדמות המטריאליסטית בכלל, והטכנולוגית בפרט, אשר ממיתה אסון על האנושות, אך הוא גם מדגיש שאין דרך למנוע זאת: ״הציביליזציה המסחרית, התעשייתית והטכנולוגית שנמצאת כעת בתחילתה, טומנת בחובה אלמנטים שיובילו לשקיעתה ונפילתה של.. האדמה. ואנחנו רואים את הדברים נכוחה ומתייצבים מול המציאות...״ (מתוך ׳נפילת רוחות האופל׳, תרגום: שוני תובל, עמ׳ 66).
הוא ממשיך ומסביר, כי הימנעות משימוש בתוצרי התעשייה והטכנולוגיה אינה מהווה מוצא כלשהו: ״זו לא שאלה של הימנעות מדברים, אלא של קבלת תמונה ברורה, תובנה אמיתית, של נחיצויות הברזל של האבולוציה האנושית. ציביליזציה אינה יכולה להמשיך במגמת עליה בלתי פוסקת. היא חייבת לעבור דרך סדרה של גלים עולים ויורדים.״ (שם, עמ׳ 67).
באיזשהו אופן, כשאנו מתבוננים בחיים ה׳פשוטים׳ שלנו, ביומיום אפילו, אנו אכן נוכחים כי יש עליה וירידה, אותם גלים שהוא מזכיר, באופן מתמיד. שום דבר אינו נשאר כשהיה. משהו מתכלה, משהו חדש נולד. אנו חשים זאת למשל על גופנו הפיזי, עת משנה לשנה כוחותיו נהיים מוגבלים באופן זה או אחר, מי יותר ומי פחות, והכיוון של הגוף הפיזי - לפחות לעת עתה - ידוע.
זהו חוק ברזל, ואכן שטיינר מכנה זאת ״נחיצות ברזל״. הנחיצות להבין את החוק הזה. החוק של הכיליון והבריאה מחדש. אבולוציה ואינבולוציה.
כשזה מגיע לתמונות יותר גדולות, כמו פלנטות וכדומה, התמונות הן יותר מורכבות, אך העיקרון הבסיסי הוא אותו עיקרון: יש כליה של הפיזי, והתחדשות מתמדת דרך מישור רוחי, על-חושי.
אם כך, מה העניין? אם אין דרך למנוע את שקיעת האדמה, קרי כדור הארץ, מה פירוש הדבר ״קבלת תמונה ברורה״?
שטיינר מכוון לכך שכל עוד אנו לא לוקחים בתפיסת הקיום שלנו גם את המימד העל-חושי, הרוחני, כלומר, המימד של התודעה האנושית שהאדם ניחן בה כתודעה חיה ומתהווה תמיד דרך חשיבתו - ההרס והכיליון, ההכרחיים כאמור, יתרחשו באופן של רוע אכזרי ואף קטסטרופלי.
במילים אחרות, אם אנו לא מכירים בתהליכים השזורים זה בזה של כיליון והתחדשות, מן הסתם ובאופן אינסטינקטיבי נתנגד קשות לכיליון, כמובן, ונעצים את ההתנגדות בין היתר על ידי הגברת הטכנולוגיה כסמל לשגשוג אנושי על פני האדמה, בעוד הדבר יביא רק הרס ורוע.
מדוע?
משום שהמציאות אינה מושתתת רק על מטריאליזם. היא מורכבת מעולם על חושי, כפי שתודעת האדם היא על-חושית, בלתי נתפסת בחושים הרגילים: אף אחד לא ״ראה״ או ״שמע״ מחשבה בחושים הפיזיים שלו.
מהו הקושי לעמול בהכרת קיומו של עולם על-חושי?
הסיבה הפשטנית היא... עצלות, נוחות.
כמה שזה נשמע שטחי, זה מאוד רציני. אנו, בני האנוש, עצלים מאוד - וזה הלך ונהיה גרוע יותר ויותר - כשזה מגיע למאמץ תודעתי, אפילו בקונפליקטים הפשוטים של היומיום שלנו, לראות את המציאות שסביבנו כפלאית, לדאוג לה, לטפח אותה, לטפח את הטוב שבמחשבותינו ולראות את הטוב שבזולת, ועוד. כל זה מעייף... מעייף מאוד. אז מעדיפים לנוח, לישון, להירדם - גם כשאנו ערים - עם המסכים, עם האוכל הטוב ועוד.
אז יש ויהיה לזה מחיר.
הנוחות והעצלות יביאו לעוד יותר נוחות ועצלות, לעוד יותר תלות בטכנולוגיה ולא בחשיבה החופשית והעצמאית, לעוד יותר היעדר-תנועה, לעוד יותר שקיעה בעולם וירטואלי ולא בעולם הממשי היפייפה, ולעוד יותר ניכור.
אלא אם.... אלא אם האדם יכיר בעובדה הפשוטה ביותר: שיש לו אפשרות לבחור להיטיב, ושהסיבה לבחור בה היא משום שיש משהו שנקרא משפחת בני אדם, ולא רק בני אדם. העובדה שכולנו משתייכים למשפחה זו, גם אם נתכחש לזה, לא תשתנה רק כי נתכחש לזה - כי זו עובדה. יש שוני, זה נכון, אבל יש גם משפחת בני אדם.
זה המצב, זו הבחירה, ואנו חלק מהמכלול הזה.
אני תקווה שכל אחת/אחד נדע את בחירותינו :)
***
שלומי קשור בחוט אל שלומך / זלדה
שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ. קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ. וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים, הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת, וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר, הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי והַטַּל תְלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה.
אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת. אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם. אֲנִי וְאַתָּה וְהַשֶּׁקֶר. וְהַפַּחַד. וְהַקְּרָעִים. וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם חוֹף.
שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ. קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
אֲנִי וְאַתָּה וְהַחִידָה. אֲנִי וְאַתָּה וְהַמָּוֶת.
***
אתם גם מוזמנים להיכנס לסרטונים קצרים שהעליתי לאחרונה בנושאי מודעות עצמית שונים: UCVPRPoquJd49Hds9F-5GMqw
