top of page

יונה - יום כיפור תשפ״ז

לפני 19 שעות
זמן קריאה 3 דקות

נהוג לקרוא את ספר יונה בכיפור - והסיבה המוכרת לכך היא שמדובר בספר על תשובה, כפרה, מחילה והמהויות המתקשרות עם חשבון הנפש של כיפור.

בספרות הקבלית מתואר מסע הנשמה המתגשם אל האדמה. 

אני מבקשת להביא, בתמצית התמציות, נקודת מבט שלי שאולי יש בה כדי לחבר בעוד אופן את הדברים.

^^^

ספר יונה נוגע לליבי מזה שנים, התעמקתי בו וסביבו, בקליניקה שלי תלויה פיסת אמנות של אמיר רום על יונה והדג - והפסוקים המרתקים של הספר הקצר הזה (ארבעה פרקים) טומנים בחובם אוצר בלום. 

בעיקר הוא נוגע לליבי משום ההקשר האנושי הישיר שהוא מייצג למבנה הנפש האנושית, ולימינו אנו. 

^^^

אני רוצה להציע שהקריאה של יונה בכיפור היא משום שיונה הוא ישות שמבטאת את תהליך ההתפתחות האנושי בפרספקטיבה של אחריות (כזה השונה מהתהליך של איוב, שעליו נאמר שהוא הראשון שמסמל תהליך חניכה בסיפור חייו, שם הדגש הוא אחר בעיניי).

הנגזרות של תשובה וחמלה - הן חלק מהתהליך, הן לא המטרה הבלעדית.

^^

האחריות היא למול ייאוש ואכזבה (אפילו קטנים, אפילו קטנטנים). משהו ביונה מתייאש בתוך המציאות שהוא רואה סביבו, בעולם הגשמי. הוא יודע משהו על העולם הזה, המלחמות, ההסתאבות, השקר, הוא כבר פעיל ב״מקצוע״ שלו כנביא המקושר למלחמות (פגשנו אותו כבר בספר מלכים ב׳, פרק יד);

וזה גם מגיע ממש אחרי פרשת האזינו אותה קראנו בשבת האחרונה, אתמול, שבת שובה - גם שם יש מבט רחב קדימה לעתיד ומתוארות התרחשויות שהן לא תמיד נעימות ונחמדות.. ובכל זאת ממליצים לנו שם ללכת את הדרך - היא כאילו צפויה, אבל היא לא? היא כאילו צפויה, אבל ה״אני״ לא? מה צפוי ומה לא צפוי?

^^

אז כן, נראה שזה משום שהדגש הוא על הדרך, ולא על התוצאה.

זה ההבדל הגדול בין נק׳ מבט גשמית-ארצית-מוגשמת לבין נק׳ מבט של *תהליך*. למיינד האנושי הרגיל שלנו קשה לתפוס זאת; כנטייה - הוא חי את החוויה הגשמית, הסופית, המוחשית. התודעה ה״רגילה״ שלנו היא תודעה של סיבה ותוצאה, הבנה והסבר, ״נפילת אסימון״ ש״פותרת לי את כל מה שלא הבנתי״ ועוד. 

בעוד שמפרספקטיבה רחבה, שכוללת גם את זו הארצית וגם את זו התודעתית והמתבוננת - יש את הדבר ההפוך מ״סופיות״, מ״הבנתי וזהו״, מ״ככה זה״. 

ברגע אחד יש הבנה של משהו - כולל כתיבת הטור הזה עצמו ותוכנו - וברגע אחד זה גם יתרחב וינוע וישתנה. 

^^

במישור היותר קונקרטי: יונה, שהוא אנחנו, חייב (!!) לעבור את התהליך של הכרת הייעוד שלו והשליחות שלו, בשלב ראשון (האל נותן לו את הייעוד מוגש ומוכן, להתנבא על נינווה; אבל זה לא רק בייעוד המקצועי - זה יכול להיות גם לגבי בן/בת זוג שמתגלים, או משימה אחרת בחיים); הוא חייב לעבור את תהליך ההתנגדות לייעוד (לברוח, וכל המסלול עד הקצה - של דחיקת עצמו למול עצמו ולמול אלוהיו, במעי הדג); והשלב ההתפתחותי הבא: קבלה מרצון של שליחותו, כלומר, של האני שלו ושל עצמו ועצמיותו ומה שקשור בהם, של נתיבו וגורלו - זה כבר תלוי בו ורק בו, לא במה שמציעים לו, לא במה שנגלה לו בהתחלה באופן ישיר, אלא רק דרך השאלה הפנימית.

^

לכן הספר מסתיים עם הקיקיון - עם המקום האישי-קונקרטי ביותר של יונה - כמו עם השאלה: מה האחריות שלך? לאן פניך? תסכים לקבל גם את העובדה שהייעוד שלך לא יהיה מושלם? שיהיו בו סתירות (לחוס על אנשי נינווה משמעו לקבל את המציאות הלא-מושלמת, המורכבת, שיש בה גם נסיגות ואכזבות שהרי לפי חז״ל, ממלכת אשור, שבירתה נינווה, תתחזק ותחריב את ממלכת ישראל ותוציא אותה לגלות), קשיים והתנפצות של אשליות ואידיליות. 

^^ יונה צריך לפתוח עיניים לתהליך ההתהוות, ה״מוות״ (לאו דווקא הפיזי) וההתחדשות אחריו: הוא עצמו היה במעי הדג, ויצא ממנו, והוא עצמו כבר עבר מסעות וחוויות ואתגרים, ושוב ושוב מוצא עצמו ״מתייאש״ - כי ממילא כך וכך יקרה, אז ״בשביל מה״; כאדם ארצי הוא לא יודע עדיין שמהותו היא אינסופית (מה שיתגלה בהמשך גם בבשורה על פי מתי, ט״ז; וגם בבשורה על פי יוחנן, א׳ - אך אין זה העיתוי והמקום להרחיב במשמעויות עמוקות אלו), ושכל כולה צמיחה ספיראלית של התהוות - שאותה נכון להגשים ברגע קונקרטי, במשימה קונקרטית, עם אנשים קונקרטיים, בזמן קונקרטי, בגוף פיזי קונקרטי, במפגשים אנושיים הבאים לקראתו.

^

המהות הרוחית חייבת לעבור תהליך בתוך גשמיות קונקרטית. זה הייחוד של כל אדם, זה הייחוד של יונה עצמו. 

^ ״הכל צפוי והרשות נתונה״ - זוהי התודעה החידתית האינסופית בה אנו חיים. 

זו הנכונות לחיות את הדרך - וזה קשה - ובתוכה לפתח את האהבה ללא-מושלם, לשבור, לחצוי ולמפורק, ולהמשיך. להמשיך. לצאת למרחבים מתוך צל הקיקיון הצר. 

^^

ה״חתימה״ היא חתימה של כל רגע, לא ביום כיפור בלבד. 

היא ״חתימה״ שקשורה למחשבות שאני נושאת ומטפחת בתוכי, למחשבות שאני מבקשת לחקור, להכיר את המניעים שלי; למעשים הנגזרים מתוך המחשבות שלי וכך הלאה - ה״חתימה״ היא יומיומית, היא רגעית, היא פעילות שחוזרת על עצמו שוב ושוב. כמו התהליך שיונה מבקש למסור

^^

יש עוד הרבה מה להרחיב בהקשר של ספר יונה, הרבה מאוד, וזה מרתק ממש; אז בהזדמנויות הבאות ....

 

^

חתימה טובה לכל רגע, וברכה טובה בכל. 

 



 
 
 

תגובות


  • YouTube
  • Facebook
bottom of page