מעבר לפיתול הדרך / פרננדו פסואה
מעבר לפיתול הדרך
אולי יש בור, ואולי מבצר,
ואולי רק המשך הדרך.
איני יודע ואיני שואל.
כל עוד אני הולך בדרך לפני הפיתול
אני רק מביט בדרך שלפני הפיתול,
כי איני יכול לראות אלא את הדרך שלפני הפיתול.
לא היה מועיל לי כלל להביט לצד אחר
ולצד שאינני רואה.
בואו נייחס חשיבות רק למקום שאנו נמצאים בו.
יש די יופי בהימצאות כאן ולא בשום מקום אחר.
אם יש מישהו מעבר לפיתול הדרך,
שאלה יתחשבו במה שיש מעבר לפיתול הדרך.
זוהי הדרך בשבילם.
אם נצטרך להגיע לשם, כשנגיע לשם נדע.
לעת עתה אנו יודעים רק שאיננו שם.
כאן ישנה הדרך לפני הפיתול, ולפני הפיתול
ישנה הדרך בלי שום פיתול.
(מתוך אתר ״בית קשב חדש״)
**
השיר הזה פנה אל ליבי משום שבאופן כה פשוט הוא מתאר את הדרך שבה אנו, בני האנוש, הולכים: בפיתולים, באי וודאות, ובמה שקיים פה ועכשיו. בין כל אלו אנו נעים, כך או כך.
שתי השורות האחרונות של השיר:
כאן ישנה הדרך לפני הפיתול, ולפני הפיתול
ישנה הדרך בלי שום פיתול
לוקחות אותי לתעתוע שבו בנקודת זמן אנו חשים את הפיתול, את הקושי, את הנסתר שמעבר לו ושאינו ברור לנו; זה קורה בדילמות קטנות או גדולות, בשאלות שונות, בתהיות שעולות בנו.... ואז, כשעוברים את הפיתול, ולפני הפיתול הבא, מציע פסואה לראות את הדרך שכבר עברנו כדרך בלי שום פיתול.
אינני בטוחה שבהסתכלות לאחור הפיתול שהיה, מתבטל. באיזשהו אופן אנו זוכרים גם את הפיתול שהיה, בוודאי באתגרים יותר משמעותיים, אבל בחוויה שלי, ככל שהזמן מתארך אני שמה יותר ויותר את הדגש על הדרך עצמה.
וכשזה מגיע ל׳דרך׳ יש שני דברים קטנים (לפחות) שכנראה כדאי לקחת בחשבון, על פי פו הדוב:
האחד - ״כשאתה מנסה לצאת מהחורשה ומסתובב שעות סביב אותו עץ אורן, כדאי שתבדוק אם אתה לא במקרה עוקב אחר העקבות של עצמך. כי עד כמה שלי ידוע, אין זו הדרך היותר יעילה להיחלץ מחורשות, מיערות ומשאר מקומות שוממים, שהם לא בדיוק ארץ זבת חלב ודבש.״
השני - ״אם אתה מנסה למצוא את דרכך הביתה, ומוצא את עצמך חולף שוב ושוב על פני אותה שוחת חול, ייתכן ששוחת החול עוקבת אחריך.״
*
לפני הפיתול, וגם בפיתול עצמו, יש הרבה חורשות, יערות ומקומות שוממים, שהם לא בדיוק ארץ זבת חלב ודבש... לפני הפיתול, ובפיתול עצמו, יש הרבה שוחות-חול שעוקבות אחריי :)
ומעבר לכל אלו - אני ההולכת בדרך.
